ההחלטה, שזכתה בברכה על ידי גורמים בינלאומיים וזכויות אדם, מגיעה בתקופה בה רצועת עזה חווה את אחד האסונות ההומניטריים הקשים ביותר בתולדותיה. שנתיים לאחר תחילת מלחמה הרסנית שהותירה מאות הרוגים, אלפי פצועים והרסה כ-85% מהתשתיות, על רקע מצור חונק המונע ממזון, תרופות ודלק להגיע ליותר משני מיליון בני אדם.

בית הדין הבינלאומי קבע כי ישראל מחויבת לקבל ולהקל על אספקת הסיוע לרצועת עזה המסופק על ידי האומות המאוחדות וסוכנויותיה, כולל אונר"א, וציין כי לא ביסס את טענותיה בנוגע לסוכנות ולקשר הנטען של עובדיה לחמאס.

מצידו, נציב אונר"א, פיליפ לזאריני, בירך על פסיקתו "הברורה והאמיצה" של בית הדין, באומרו: "ישראל מחויבת לקבל את תוכניות הסיוע המסופקות על ידי האומות המאוחדות וסוכנויותיה, ובמיוחד אונר"א, ולהקל על יישומן ללא דיחוי."

לזאריני הוסיף כי הטענה הישראלית לפיה אונר"א "חדורה לחמאס" לא הוכחה בפני בית המשפט, וגם לא הוצגו ראיות לכך שהסוכנות אינה ישות ניטרלית. הוא הדגיש כי "מתן כל סיוע אפשרי לפעילותה של אונר"א הוא חובה חוקית ומוסרית של ישראל כמדינה חברה באו"ם".

הנציב הכללי ציין כי לסוכנות "משאבים משמעותיים וניסיון שטח נרחב" והיא מוכנה להרחיב באופן מיידי את תגובתה ההומניטרית, במיוחד לאור העובדה שכמויות גדולות של מזון ואספקה מצילת חיים נמצאות כעת במצרים ובירדן וממתינות לאישור ישראלי לכניסה.

ניצחון משפטי

מוחמד מהראן, פרופסור למשפט בינלאומי וחבר באיגוד האמריקאי והאירופי למשפט בינלאומי, תיאר את הפסיקה כ"ניצחון משפטי והומניטארי חשוב לעניין הפלסטיני", והדגיש כי בית המשפט חשף את השקרים הישראליים שעליהם הסתמכה תל אביב כדי להצדיק את הגבלותיה על עבודתה של אונר"א.

מהראן אמר, "בית המשפט אישר שישראל לא סיפקה ראיות מהימנות התומכות בטענותיה לפיהן עובדי אונר"א קשורים לחמאס, דבר המוכיח כי הקמפיין שלה נגד הסוכנות היה ניסיון מכוון להרעיב את העם הפלסטיני ולחסל מוסד בינלאומי המייצג עדות חיה לסוגיית הפליטים."

הוא הסביר כי הפסיקה מחייבת את ישראל מבחינה משפטית לפתוח את המעברים ולהקל על כניסת הסיוע לעזה, ולהסיר כל הגבלה או צעד שרירותי המכוון נגד אונר"א או סוכנויות סיוע אחרות. הוא ציין כי כל שיבוש מכוון של הסיוע מהווה הפרה בוטה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ואמנות ז'נבה.

מהרן הדגיש כי להחלטות בית הדין הבינלאומי לצדק יש "כוח משפטי ומוסרי רב", גם אם אין להן מנגנון אכיפה ישיר. הוא הסביר כי בית המשפט הוא הגוף השיפוטי העיקרי של האומות המאוחדות, ופסיקותיו מחייבות מבחינה משפטית את המדינות החברות בהתאם לסעיף (94) של מגילת הארגון.

הוא הוסיף, "פסיקות אלו מהוות התייחסות בינלאומית רשמית, מתעדות הפרות ישראליות בפני העולם, ומבודדות את ישראל מבחינה פוליטית ומשפטית. ניתן להסתמך עליהן גם בבתי דין פליליים בינלאומיים, במועצת הביטחון ובבתי דין לאומיים כדי להעמיד את מנהיגי ישראל לדין."

עם זאת, לדברי מהראן, הבעיה העיקרית טמונה בהגנה המוחלטת של אמריקה על ישראל. וושינגטון משתמשת בכוח הווטו שלה במועצת הביטחון כדי למנוע כל פעולה המחייבת את ישראל ליישם פסיקות בינלאומיות. הפרופסור למשפט בינלאומי מסביר כי סעיף (94) במגילת האו"ם מעניק למועצת הביטחון את הסמכות לנקוט צעדים ליישום פסיקות בית הדין, אך ארצות הברית "משעתה לצמיתות סמכות זו", מה שמאפשר לישראל לפעול מעל החוק, בביטחון שלא תיענש.

מהראן קרא לרשות הפלסטינית ולמדינות ערב לנצל את ההחלטה הזו באמצעות "אסטרטגיה מקיפה" המבוססת על הפצתה הבינלאומית והגשת תלונות חוזרות ונשנות למועצת הביטחון כדי לתעד את הווטו האמריקאי ולחשוף את שותפות המערב. הוא גם קרא להשתמש בהחלטה כראיה משפטית בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי כדי להעמיד לדין מנהיגים ישראלים המעורבים בפשעי מלחמה ובמצור.

הוא אמר, "החלטות בית הדין הבינלאומי לצדק מייצגות נשק משפטי רב עוצמה, אך הן דורשות רצון פוליטי ודיפלומטי חזק כדי להפוך אותן לכלי יעיל לניהול אחריות, אשר מרסן תוקפנות ומחזיר את הכבוד לחוק הבינלאומי."

עם פסיקה זו, בית המשפט הנחית מכה משפטית חדשה על ישראל, וקבע כי המצור על עזה אינו חוקי וכי זכותם של אזרחים למזון, תרופות וכבוד האדם אינה טובה מצד אף אחד, אלא חובה בינלאומית שלא ניתן להתחמק ממנה.