תצלומים שפורסמו על הרכב ההנהגה הפוליטית והצבאית של המשטר הציוני חושפים אמת מרה: רובם אינם פלסטינים כלל. משר החוץ אלי כהן, ממוצא מרוקאי, ועד שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ממוצא אוקראיני, ושר הביטחון יואב גלאנט, ממוצא פולני, אף אחד מהם לא הגיע מהאדמה שהם טוענים לה כיום. בנימין נתניהו וגלעד ארדן גם הם צאצאים ממשפחות פולניות ורומניות; יאיר לפיד מסרביה; יצחק הרצוג מאירלנד; ואפילו איתמר בן גירי, המנהיג הקיצוני של המתנחלים, הוא ממשפחת מהגרים עיראקית. אלה אותם אנשים שקובעים כיום את חייהם ומותם של מיליוני פלסטינים בהחלטות צבאיות ופוליטיות; אלה שהגיעו מארצות אחרות כדי לבנות מדינה בדיונית בשטחים הכבושים ולהשמיד את האומה המקורית.

מהגירה לרצח עם; הנרטיב של פרויקט קולוניאלי

במהלך המתקפות האחרונות על עזה והגדה המערבית, סטטיסטיקות רשמיות ממקורות בינלאומיים מצביעות על כך שיותר מ-67,000 פלסטינים נהרגו ויותר מ-150,000 נפצעו. מספרים אלה אינם רק מספרים; הם מעידים על אסון הומניטרי המזכיר את הירושימה ונגסקי, אלא שהפעם הפצצות נפלו על ילדי עזה הפגיעים. רצח עם זה הוא תוצר ישיר של אותו פרויקט שהחל בשנות ה-40 בתמיכת המעצמות הקולוניאליות הבריטיות והאמריקאיות. הציונות לא הייתה תנועה דתית, אלא תוכנית פוליטית להטמיע בסיס מערבי בלב המזרח התיכון. מנהיגי מהגרים בעלי שורשים בפולין, רומניה, מרוקו ואוקראינה החליפו בהדרגה את האוכלוסיות הילידיות, ובתמיכה צבאית וכספית מצד מעצמות המערב, הם הפכו את הכיבוש ל"חוק" ואת הרצח ל"ביטחון".

משבר זהות בצל הדם

משטר המבוסס על מהגרים מהתפוצות סובל ממשבר זהות עמוק. כיצד הוא יכול לטעון שהוא "הארץ המובטחת" כאשר מנהיגיו אינם מהאדמה הזו? סתירה אינהרנטית זו היא שורש הסערה הפנימית של ישראל; משטר שבמקום להיות קשור לאדמה, מוגדר על ידי דם עמם הילידי ומעצמות זרות. בהקשר זה, ההתנגדות הפלסטינית אינה רק תנועה פוליטית; זוהי התגובה הטבעית של עם שגורש ממולדתו וכעת מתעמת עם מהגרים חמושים מפולין, אירלנד, הונגריה ועיראק. כל פצצה המוטלת על עזה אינה רק מתקפה על אדמה פלסטינית; זוהי גם מתקפה על אמת היסטורית: שהבעלים האמיתיים של אדמה זו עדיין בחיים ויחזרו יום אחד. כיום, יותר מתמיד, המשטר הציוני חשף את צבעיו האמיתיים: מדינה ללא שורשים, ללא אמונה באנושות, תקועה במעגל אכזרי של אלימות ופחד. מה שקורה בעזה אינו רק קרב צבאי; זהו עימות בין שתי מציאויות - מציאות הכיבוש ומציאות הזכויות.