"מסדרון דוד" הוא שמו של פרויקט לכאורה שמטרתו להקים מסדרון יבשתי מרמת הגולן הכבושה בסוריה, דרך דרום סוריה ומגיע לנהר הפרת. מסלול היפותטי זה עובר דרך מחוזות דרעא, א-סווידא, אל-תנף, דיר א-זור ואזור הגבול אלבוכמאל (על גבול סוריה-עיראק), ויוצר מסדרון יבשתי אסטרטגי המאפשר למשטר הכובש גישה ישירה ללב מערב אסיה.
שורשים דתיים
מבחינה אידיאולוגית, פרויקט זה קשור לחזון התפשטותי של "ישראל הגדולה", מושג המיוחס למייסד הציונות. חזון זה מבוסס על מפה של ירושלים המשתרעת מנהר הנילוס ועד נהר הפרת.
מומחים סבורים כי מסדרון דוד מגלם חזון דתי המבוסס על האמונה שישראל חייבת לשלוט באדמות בסוריה, עיראק ומצרים; מדינות המחזיקות בעמדה מרכזית במיתולוגיה המקראית וכן במשוואות גיאופוליטיות אזוריות. יתר על כן, ההתפתחויות בשטח בסוריה הוסיפו סוג חדש של ריאליזם גיאופוליטי לחלום הציוני.
התכנסות המיתוס והגיאוגרפיה
מבחינה אסטרטגית, פרויקט "מסדרון דוד" מתיישב עם מדיניותה ארוכת השנים של ישראל לבנייה וחיזוק קשרים עם מיעוטים אזוריים - כגון הכורדים, הדרוזים וקבוצות אחרות שאינן פעילות במערכת הפוליטית הערבית. מדיניות זו ידועה בספרות האסטרטגית הישראלית כ"אסטרטגיית הברית הפריפריאלית", אשר מאז שנות ה-60 היוותה את הבסיס לתמיכה המתמשכת של תל אביב במטרה הכורדית לעצמאות.
בהקשר זה, מסדרון דוד אינו רק התגלמות סמלית של ההתפשטות הישראלית לנהר הפרת; הוא מייצג חישוב אסטרטגי שהופך אותו בו זמנית להבטחה מיתית וכלי גיאופוליטי.
מומחים מנתחים מדיניות זו במסגרת תפיסה הנקראת "דוקטרינת האוקיינוס", לפיה ישראל פונה למעצמות לא ערביות או פריפריאליות, כגון איראן תחת השאה וטורקיה, כמו גם למיעוטים אתניים וכתתיים במדינות שכנות.
מטרת האסטרטגיה הזו היא לשבור את המצור הגיאופוליטי הערבי סביב ישראל ולחזק את עומקה האסטרטגי באזור. פרויקט מסדרון דוד נמצא בלב ליבה של מסגרת זו: שילוב של היגיון מיתולוגי-דתי וציוויים ביטחוניים-פוליטיים.
הזדמנות להתערב

ההתפתחויות בשטח בסוריה, במיוחד לאחר נפילת ממשלת אסד ועלייתה של חייאת תחריר א-שאם (HTS) בראשות שרעא, העמיקו את הפיצול וההתפוררות של מבנה הכוח הפוליטי במדינה.
שרעא סיכמה על הסכמים עם הכוחות הדמוקרטיים הסוריים (SDF) לפיהם אזורים כורדיים נשארים תחת שליטה סמלית של המדינה הסורית אך מובטחת להם עצמאות פוליטית ומנהלית בפועל. בסווידא הושג הסכם דומה בין הממשלה המרכזית לעדה הדרוזית, תוך שמירה על האוטונומיה המנהלית של הדרוזים בתמורה להשתתפותם הסמלית בממשלה הרשמית.
אוטונומיה עדתית
למרות שהסדרים אלה עשויים להיראות שלווים, מומחים מזהירים כי מבנים אלה, בעוד שהם עשויים להפחית מתחים בטווח הקצר, בטווח הארוך יחזקו פילוגים עדתיים, יעודדו מחלוקת פנימית ובסופו של דבר יקלו על התערבות זרה. בהקשר זה, ישראל, שלה היסטוריה ארוכה של בריתות עם מיעוטים, רואה בוואקום הזה הזדמנות להעמיק את השפעתה תחת דגל התמיכה וההגנה על מיעוטים.
ואקום כוח בדרום סוריה
מנקודת מבטה של תל אביב, דרום סוריה הפכה לוואקום אסטרטגי. הכוחות הסוריים נחלשו משמעותית לאחר שנים של מלחמה מתישה, וטורקיה עסוקה במשבר הפנימי שלה עם הכורדים. מצב זה יצר ואקום כוח אשר, מנקודת מבטה של ישראל, מספק הזדמנות אידיאלית להרחיב את השפעתה ולבסס את מעמדה באזור רגיש זה, במיוחד אם המגמות השוררות באזור נעות לכיוון שלטון מבוזר, מדינות חלשות והסדרים מקומיים.
פרויקט זה הוא רב-ממדי:
מבחינה צבאית: ביסוס עומק אסטרטגי לישראל, ניתוק נתיבי היבשה האיראניים ללבנון ולחיזבאללה, וסיוע בהעברת נשק ומידע לבעלות ברית אזוריות, ובמיוחד לכוחות כורדים.
מבחינה כלכלית: פתיחת נתיב פוטנציאלי לבניית צינור להובלת נפט מאזורי הנפט הכורדיים בעיראק לנמל חיפה, מבלי לעבור דרך שטח טורקיה והרחק מאיומים ימיים כמו תנועות הצבא בעל ברית עם אנצאר אללה בתימן.
מדינית: חיזוק קשריה האסטרטגיים של ישראל עם אזור כורדיסטן, החלשת השלמות הטריטוריאלית של סוריה ועיראק, וקידום רעיון "ישראל הגדולה" על ידי הגדרת נהר הפרת כגבולה הסמלי.
השלכות וסיכונים
למרות מטרותיו השאפתניות, פרויקט מסדרון דוד אינו חף מסיכונים. נתיב זה עלול להעמיק את חוסר היציבות האזורית, להגביר את המתיחות עם סוריה, טורקיה, איראן ועיראק, ולפתוח חזיתות התנגדות חדשות. יישומו תלוי לחלוטין בתנאים משתנים באזור וביכולתה של ישראל לנצל הזדמנויות בהקשר גיאופוליטי גמיש זה.
"מסדרון דוד" אולי פרויקט נסתר לעת עתה, אך צילו הכבד התפשט כעת על פני הגיאוגרפיה הפוליטית של המזרח התיכון.