שלוש ידיעות שהתפרסמו בימים האחרונים משכו את תשומת ליבי: האחת עסקה בשינויים העמוקים שחלים בחברה החרדית, כולל מודרניזציה של הזוגות החרדים הצעירים. השנייה עסקה באחוז האוכלוסייה שמתחת לגיל 18, בערים שונות בישראל, נתון שמשפיע על אופי העיר. הידיעה השלישית עסקה בכך שמחירי הדירות בתל אביב גבוהים כמעט כמו בניו יורק ויותר מבפריז.

שלוש הידיעות כרוכות זו בזו ומשפיעות על עתיד המדינה בהיבטים רבים, כולל בהיבט של חוק הגיוס ועתידו של צה״ל כצבא העם.

נתחיל מנושא אחוז הדור הצעיר. בתל אביב, שבה גרים כ־600 אלף איש, יש בסך הכל 114 אלף תושבים מתחת לגיל 18, שמהווים 19.5%. בבני ברק, שרחוקה פחות מחמישה קילומטרים מתל אביב, יש 290 אלף תושבים עם אותו מספר צעירים מתחת לגיל 18, אבל כאן הם מהווים 49% מהאוכלוסייה בעיר. משמע, כל תושב שני הוא מתחת לגיל 18. בביתר עילית הנתון מאמיר ל־%55, וברהט הוא עומד על 45.5% של צעירים מתחת לגיל 18.

בחמש הערים הגדולות בישראל, שיעור הצעירים הוא בין 22.7% בראשון לציון ל־17.8% בבת ים. משמע, האוכלוסייה בערים הגדולות זקנה. ויכול להיות שבערים הללו לא צריכים גני ילדים, אלא חשיבה כיצד משפרים את חייה של האוכלוסייה המבוגרת. באותן ערים שבהן הם מהווים מחצית מהאוכלוסייה, יש להביא להשקעה מאסיבית בחינוך.

זה גם קשור לחוק הגיוס, שהמפלגות החרדיות מתעקשות להעביר. בערים החרדיות בני 18 עד 25 מהווים את עמוד השדרה. הם גם חייבי גיוס. גידול האוכלוסייה הוא שיכריע את המצב. יותר ויותר חרדים יתגייסו. מחד זה יסייע לנושאים בנטל, מאידך זה ישנה את הצבא. אם קצב גיוס החרדים יתקדם כמקווה, לא ירחק היום וסביב שולחן המטכ״ל יישב אלוף חרדי.

והנה בידיעה אחרת פורסם כי זרמי העומק בחברה החרדית משמעותיים מכפי שנראה לעין. על פי אותה ידיעה, שיעור העוזבים את החברה החרדית הכפיל את עצמו ועומד על 15%. לצד זה ניכר תהליך מבורך, שבו החברה החרדית פחות מתנכרת לבניה שבחרו להתגייס או שחזרו בשאלה. במקביל, זוגות חרדים צעירים מחפשים חיים טובים ונוחים. קוראים להם ״חרדים מודרנים״. ההשפעה הגיעה ממשפחות חרדיות למהדרין שעלו ממדינות מפותחות, לאחר שרכשו השכלה ועבדו לצד לימוד התורה.

מדובר בזרמי עומק שהם לבדם יכולים להביא לשינוי בחברה החרדית.

ולידיעה השלישית, שמצאה שבתל אביב קשה לרכוש דירה במחיר שפוי. זה מסביר מדוע בעיר ללא הפסקה אחוז הצעירים הוא הנמוך ביותר. נכון, בתי הקפה מלאים בצעירים תוססים, אבל הם גרים בשכירות, מבזבזים את כל שכרם בידיעה שלא יוכלו לרכוש דירה בתל אביב, וכשמקימים משפחה, עוברים לפריפריה העירונית.

חייבת להיעשות חשיבת עומק, שתוביל לפיזור נכון יותר של האוכלוסייה. לשילוב, להשפעה הדדית. והחשובה שבהן - דיור בר השגה, לזוגות צעירים, בערים הגדולות שיוביל להצערת הערים.