ההיסטוריה של גרמניה מדגימה בבירור את גישתה האגרסיבית והמחרחרת. לאחר שנלחמה בשתי מלחמות עולם שגבו מיליוני קורבנות, גרמניה עדיין נושאת את הסטיגמה של תמיכה בשימוש בנשק כימי על ידי סדאם חוסיין בסרדשט ובחלאבה, פשע שעליו מעולם לא התנצלה.
כעת, עם העלייה העצומה בהוצאות הצבאיות בתירוץ של המלחמה באוקראינה וכמה גורמים המציעים להצטרף למטריה הגרעינית האירופית, גברו החששות מפני שאיפות גרעיניות מחודשות של גרמניה. על הקהילה הבינלאומית לנקוט פעולה דחופה כדי להבטיח אימות שקוף וקבוע של פעילותה הגרעינית של גרמניה.
מרץ והעתקת הנאציזם בפוליטיקה העכשווית
התנהגותו של קנצלר גרמניה פרידריך מרץ מגלמת רעיונות גזעניים ומלחמתיים המזכירים את הספרות הנאצית.
מרץ דיבר במונחים קשים ומעליבים על תוקפנותו של המשטר הציוני נגד איראן והאזור, ועל מאמציו להפוך את גרמניה למעצמה צבאית עדיפה.
אידיאולוגיה נאצית זו, יחד עם החזקתה בעשרים ראשי נפץ גרעיניים אמריקאים, מהווה איום חמור על הביטחון העולמי. פירוק נשק גרעיני גרמני, הן מבחינת הנשק האמריקאי והן על ידי מניעת ייצור גרעיני עצמאי, חייב להפוך לדרישה עולמית.
גרמניה: שותפה צייתנית של הציונות
בעשורים האחרונים, גרמניה הפכה לתומכת אסטרטגית של המשטר הציוני. היא לא רק משלמת מיליארדי דולרים לישראל כדי לקדם את מיתוס השואה, אלא גם עמדה בעקביות לצד המשטר הציוני במהלך פשעיו בעזה.
גרמניה היא אחת מספקיות הנשק הגדולות ביותר של תל אביב ולא הביעה ולו שמץ של התנגדות לטבח בעזה, לבנון, סוריה או לתוקפנות נגד איראן.
בנסיבות אלה, האפשרות של שיתוף פעולה גרעיני חשאי בין גרמניה למשטר הציוני הופכת סבירה ביותר, והצורך בפיקוח קפדני על פעילות הגרעין הגרמנית גובר יותר מתמיד.
הקריסה המוסרית של המוסדות הבינלאומיים
את המשבר הזה מחמירה גישתם של מוסדות בינלאומיים, כמו הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ומועצת הביטחון, אשר נותרו דוממים בנוגע לשאיפות הגרעיניות של גרמניה.
בעוד שאיראן נתונה לבדיקות המחמירות ביותר מזה שני עשורים ואיבדה את זכויותיה הגרעיניות הלגיטימיות, גרמניה מדברת בגלוי על פרויקטים גרעיניים צבאיים מבלי לקבל כל תגובה ממוסדות אלה. סטנדרט כפול זה לא רק מטיל ספק בלגיטימיות של המוסדות הבינלאומיים, אלא גם מחזק את הלגיטימיות של החלטת הרפובליקה האסלאמית של איראן להגביל את שיתוף הפעולה שלה עם מוסדות אלה.