באירוע נדיר בפוליטיקה הישראלית, סופרים, פרשנים ואפילו כמה דמויות אופוזיציה התחרו זה בזה כדי לשבח את ראש הממשלה בנימין נתניהו על החלטתו לתקוף את איראן ולגרום לארצות הברית להשתתף בהפצצת מתקן הגרעין בפורדו.

זה נחשב לרגע "היסטורי", שכן נתניהו הפך לראש הממשלה הישראלי הראשון ששכנע את הממשל האמריקאי להילחם למען ישראל נגד טהרן.

עם זאת, בקושי 24 שעות לאחר חגיגה זו, היכה את חאן יונס: שבעה קצינים וחיילים מיחידות ההנדסה של צבא ישראל נהרגו במבצע אחד בלב דרום פלסטין.

סטירה זו החזירה את השאלה המרכזית שנתניהו ניסה לטשטש במהלך 12 ימי המלחמה באיראן: "מה לגבי עזה?"

השאלה עולה שוב בתקשורת ובסדר היום הציבורי בישראל:

1.מהי האסטרטגיה האמיתית של ישראל בעזה?

האם עזה עדיין החזית המתמשכת, המסכלת כל רטוריקה של ניצחון חיצונית?

נתניהו עומד בפני שלושה תרחישים אפשריים:

נתניהו נאחז בשלטון עד סוף כהונתו תחת דגל "האיום האיראני"

נתניהו נאחז בשלטון עד סוף כהונתו, תוך שימוש בתוצאות המלחמה באיראן כתירוץ לא לערער את יציבות הממשלה על רקע "סיבוכים ביטחוניים חמורים".

עם זאת, דרך זו שומרת אותו כבן ערובה לשותפיו הקיצוניים - החרדים והציונים הדתיים - וחושפת אותו לסחיטה פוליטית לאורך זמן.

ואכן, ייתכן שחלוף הזמן לא יהיה לטובתו. תוצאות המלחמה באיראן, שנראות כיום כהישג, עלולות לכרסם בתמיכת העם ככל שהעלויות יעלו וההשפעה האמיתית של תקיפות אלה על פרויקט הגרעין האיראני ועל הידרדרות הכלכלה הישראלית נחשפת.

2. ניצחון צבאי בעזה... או אשליית "מרכבות גדעון"

האפשרות השנייה היא שנתניהו יסתמך על האצת תוכנית "עגלות גדעון" לכיבוש 75% מעזה וביטול הנוכחות הצבאית של חמאס, בתקווה ליצור תדמית ניצחון שניתן לנצל אלקטורלית.

אך תרחיש זה התנגש - וממשיך להתנגש - עם עובדות מרות בשטח:

ישראל נכשלה בהשגת ניצחון מכריע זה תוך 20 חודשים. האם תצליח בעוד מספר חודשים?

האם הצבא באמת מוכן לנהל שלטון צבאי ישיר לטווח ארוך בעזה?

כיצד יתמודדו משפחות האסירים עם החלטה שמסכנת את חייהם של ילדיהן?

ומה לגבי מצבם של חיילי מילואים הסובלים מותשות נפשית ופיזית וחוששים משירות קבע?

כל המכשולים הללו יתמודדו עם נתניהו בעוצמה בבחירות הקרובות.

התרחיש השלישי: בחירות מוקדמות לאחר עסקת עזה...

התרחיש בעל הסיכוי הגבוה ביותר להועיל לנתניהו מבחינה פוליטית הוא בחירות מוקדמות בסוף 2025, לא רק בהתבסס על מה שהוא מחשיב כ"ניצחון אסטרטגי" באיראן, אלא גם לאחר עסקה מקיפה שתסיים את המלחמה בעזה ותסיר את חמאס מהשלטון, ללא צורך בפלישה קרקעית בקנה מידה מלא.

עסקה זו, שהייתה בעבר בלתי סבירה, הפכה כעת לריאליסטית יותר, כאשר הנהגת חמאס משוכנעת בקושי לשלוט ברצועה בשלב הבא, גוברת הלחץ העממי וההומניטרי בעזה, ונכונות אזורית לתרום להסדרים חדשים.

תרחיש זה מעניק לנתניהו שני מנופים פנימיים (ההישג הצבאי באיראן והעסקה הפוליטית בעזה), ושני מנופים חיצוניים:

1. רצונו של טראמפ לסיים את המלחמות המתמשכות ולהציג את עצמו שוב כ"משכין שלום", במיוחד בכל הנוגע לסוגיית עזה, המכבידה על בעלות בריתה הערביות של וושינגטון.

2. חתירתו הבלתי פוסקת של טראמפ לנורמליזציה סעודית-ישראלית, שאינה אפשרית ללא הפסקת אש סופית בעזה. נתניהו מודע לכך היטב, ומנצל זאת כדי לקדם את עצמו כ"המשיג היחיד האפשרי" של נורמליזציה זו.

נתניהו יודע שהבית הלבן לא רוצה רק הפסקת אש בעזה, אלא סיום המלחמה כולה, כחלק מההכנות למשוואה אזורית רחבה יותר.

כאן, הוא משווק את עצמו כדמות היחידה המסוגלת למכור את העסקה הזו לציבור הישראלי, ובמקביל לשמש כ"מחסום פוליטי" המונע ממנה להפוך לדרך לקראת הקמת מדינה פלסטינית.

בקמפיין הבחירות הקרוב שלו, נתניהו יציג את עצמו כך:

"אני היחיד שיכול לסיים את מלחמת עזה בתמיכה אמריקאית-סעודית מבלי לשלם את המחיר הפוליטי של הקמת מדינה פלסטינית."

"הקשר המיוחד שלי עם טראמפ ועם הממשל האמריקאי מבטיח לישראל ביטחון, נורמליזציה והיצמדות לחזון הביטחון מבלי לגלוש להסדר קבע."

לפיכך, העסקה הופכת לפרויקט משולב אזורי-אלקטורלי: הפסקת אש בעזה, נורמליזציה עם ערב הסעודית, בחירות מוקדמות וארגון מחדש של הימין הישראלי תחת הנהגתו של נתניהו, ולא בצדו.

כל מי שחושב שהמלחמה באיראן נתנה לישראל את המפתח לניצחון מכריע בעזה מתעלם מהעובדה שעזה אינה עוד רק חזית קרב; היא הפכה לפלטפורמה מרכזית לעיצוב מחדש של המערכת הפוליטית בישראל והסדר האזורי במזרח התיכון.

נתניהו מבין היטב את רגע השינוי הזה:

מה שהוא מחשיב כ"ניצחון איראני" מספק לו כיסוי צבאי ופוליטי.

"עסקת עזה" פותחת את הדלת לבחירות מוקדמות.

"תמיכתו של טראמפ" מבטיחה את הדחת חמאס והרגעת החזית.

"רצונה של אמריקה לנורמליזציה עם ערב הסעודית" מעניק לו יתרון אזורי על יריביו ומתווכים.

בסופו של דבר, הוא מציג את עצמו כ"מכשול האחרון" לכל פרויקט לחיסול הזהות היהודית של המדינה באמצעות הקמת מדינה פלסטינית.

אם יצליח ליישם את המשוואה הזו, יריביו, הן בבית והן בחו"ל, ימצאו את עצמם ללא כלים.

באשר לו, הוא יחזור לזירה כיותר מסתם ראש ממשלה:

המדינאי ששינה את כללי המשחק, שרטט מחדש את מפות הפוליטיקה והנורמליזציה, וחשוב מכל... גרם לישראלים לשכוח את תבוסת ה-7 באוקטובר.