בתגובה לצעדי הנגד שנקטו איראן והישות הציונית בימים האחרונים, קראו מדינות אירופה ואמריקה לאיפוק משני הצדדים ולהפחתת המתיחות. ראש מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, אמר גם כי ה-G7 (שבע מדינות מתועשות בעולם) רוצה שכל השחקנים יפגינו איפוק מירבי. לדברי דיפלומטים מערביים, הם מיקדו את תשומת לבם במניעת הסלמה של המתיחות.

תירגע במסגרת החד-צדדיות

מה שנקרא פעולות ההסלמה שמבצעות ממשלות המערב אין שום קשר למה שהן טוענות. לאור אותה אסטרטגיה שנמשכת כבר עשרות שנים ועברה בירושה מהתפתחויות בינלאומיות לאחר מלחמת העולם השנייה, כלומר החד-צדדיות או העולם החד-קוטבי בראשות ארצות הברית, יש להם ראייה חד-ממדית של ההתפתחויות והמציאות של אזור מערב אסיה, ולכן מה שרצוי והתוצאה הרצויה עבורם לא הביא ולא יביא הרבה תועלת על המדינות והעמיים של האזור, במיוחד אלה שמקפידים על מדיניות עצמאית יותר.

המצב הרצוי עבורם - במיוחד אמריקה - באזור הוא לשמור ולחזק את ההגמוניה של המערב תוך ייצוג המשטר הישראלי באזור. למעשה, באסטרטגיית ההסלמה האמריקנית, לא לכל המדינות יש את אותו חלק במלא תפקיד ובהנאה ממה שהם מכנים יציבות אזורית בשל הדרישות של משאבים, אינטרסים וכוח לאומי. אין זה מקרי שלפני זמן רב, עוד לפני המאורע החשוב של 7 באוקטובר ותחילת מלחמת עזה, הביעו כמה מדינות, המוגדרות באופן מסורתי בתחום ההשפעה של המערב וארצות הברית, את רצונן לגוון. מדיניות החוץ ושותפיהם החלו לשתף פעולה וברור שסעודיה היא אחת המדינות שהעלו את רמת היחסים ושיתוף הפעולה שלה עם סין ואפילו רוסיה בשנה-שנתיים האחרונות, יחד עם ארה"ב ועוד. מדינות מערביות. אין זה פסול לומר שחלק מהרצון הזה נובע מחישובים ריאליים שאמריקה לא רק שלא השיגה ביטחון ויציבות באזור, אלא שהיא אפילו לא הצליחה לענות על הביטחון והצרכים של האזור. מדינות בעלות ברית או בעלות ברית.

נדיבותה של אמריקה נמשכת במכירת ציוד צבאי למדינות האזור כדי שהכנסה זו מחברות אמריקאיות ומערביות לא תהווה איום על ההגמוניה הצבאית הישראלית באזור, והפזרנות הצבאית הזו רק מביאה לכך שמדינות האזור יהיו עסוקות בהן. אשליות או טענות שווא. המערב, כלומר, האיומים הם הרפובליקה האסלאמית של איראן.

האמת היא שהבסיס לירידת המתיחות המערבית במערב אסיה התערער מאז ניתנה כתובת שגויה למקור המתיחות באזור, או לפחות התעלמו ממרכז המתיחות העיקרי, שהוא המשטר הציוני.

השקפה לא הוגנת זו שמטרתה להבטיח אינטרסים חד-צדדיים ניכרת בבירור בשני מקרים בולטים לאחרונה, כלומר מלחמת עזה וצעדי הנגד שנקטו לאחרונה על ידי איראן והמשטר הישראלי.

רחמים לפלסטינים עם 26 מיליארד סיוע לישראל

שיא המדיניות ההומניטרית, האינטרס של אמריקה לכבד את זכויות האדם בעזה, וההסלמה כביכול הסתיימו בלחץ על ישראל או בשכנוע של נתניהו להבחין בין חיילים לאזרחים בהתקפותיו ההרסניות! או לאפשר ליותר סיוע הומניטרי להגיע לתושבי עזה! אבל הם נמנעו מלהכריז על גינוי לפשע המתמשך של המשטר הישראלי. עם זאת, עבור דעת הקהל במדינות מערביות אלו התומכות בישראל, השאלה היא גם כיצד להמשיך בתמיכה מדינית וצבאית בישראל ובמקביל לא לנסות לדחות תוכניות ותכניות. הוא לא היסס להעלות הצעות להפסקת המלחמה והפסקת האש, אבל הוביל מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם ומועצת הביטחון למבוי סתום?

מה תהיה התוצאה של הפייס המערבי הזה של העם הפלסטיני בסופו של דבר, כאשר תמרון התעמולה של ארה"ב שנמשך חודשים ארוכים להכיר במדינה פלסטינית עצמאית יתהפך מול מועצת הביטחון וגם וושינגטון משתמשת בכוח הווטו שלה? מתכננים חברות מלאה של פלסטין באו"ם? מחווה טובה לעם הפלסטיני. כמובן, האזרחים התמודדו לבסוף עם הצעת החוק של הממשלה על סיוע חדש של 26 מיליארד דולר לישראל ואישורה בבית הנבחרים, כלומר התעקשותה של אמריקה לתמוך באופן חד צדדי בצד אחד של הסכסוך, שבמקרה הוא המוקד העיקרי. מלחץ.

ג'וזף בורל אמר: "עלינו לעצור את המלחמה בעזה ולמנוע את התפשטותה לשאר האזור". כל העולם מנסה לעצור את המלחמה בעזה, אבל מר בורל יודע היטב מדוע המלחמה בעזה לא תיפסק. ההפוגה הביאה להפסקת המלחמה בעזה מנקודת מבט אמריקאית, כלומר הרמת יד חמאס כאות כניעה, הנחת נשק והתנגדות של הקבוצות והעם הפלסטינים. ניסוי שחזר על עצמו פעם אחת, והתוצאה שלו הייתה הסכם אוסלו. אבל יוזמה בדוקה זו לא הצליחה להסיר את צל המתיחות ממשבר המזרח התיכון, משום שישראל אינה משטר המחויב להסכמים בינלאומיים, וגם יוזמות אלו להרגעת המתיחות לא הועילו לעם הפלסטיני.

מוסר כפול נגד איראן וישראל

אותה גישה חד-צדדית לפיוס נראתה במקרה הספציפי של הסכסוכים האחרונים בין איראן למשטר הישראלי. סטנדרטים כפולים המבוססים על אותה חד-צדדיות בעימות עם שני הצדדים. הרפובליקה האסלאמית של איראן אמנם לא נכנסה למלחמה מאז תחילת המלחמה בעזה בהתבסס על מדיניותה העקרונית שמטרתה למנוע את הסלמת המתיחות והרחבת היקף המלחמה, אך במקביל היא התמודדה עם איומים מתמשכים. מהמשטר הישראלי ואמצעים פרובוקטיביים וגורמי מתח, כמו שליחת לוחמים וספינות מלחמה למזרח הים התיכון.

במקביל לכך שהאמריקאים הודו שאין לטהרן תפקיד בפתיחת המלחמה בעזה והמשך דרכה, הם תמיד הדגישו את הצורך למנוע את התרחבות המלחמה, מה שהיה ברור שהם מתכוונים למנוע מאיראן להיכנס לרצועה. מִלחָמָה. עם זאת, הם לא נקטו עמדה נגד העמדות והפעולות הישראליות הפרובוקטיביות נגד איראן. הם אפילו העלימו עין מפעולות הטרור הברורות שביצע המשטר הזה נגד עמדות איראן בסוריה. ראינו את שיאה של התנהגות כפולה זו מול ארה"ב ותומכי ישראל אחרים, כמו אנגליה וצרפת, במתקפה הישראלית על הקונסוליה האיראנית בסוריה, שהובילה למות קדושים של מספר יועצים צבאיים של טהראן. .

התנהגות זו של תל אביב הייתה דוגמה ברורה וברורה ליצירת מתח או פרובוקציה. המעט שהיה צפוי היה לגנות את פעולת הטרור הזו שמפרה את החוקים הבינלאומיים, כדי לא להעלות את מפלס המתח. אבל במקום לגנות את הפעולה הצבאית של ישראל, החזית המערבית התומכת בישראל פנתה לדיפלומטיה כדי להניא את איראן מזכותה הלגיטימית, כלומר להגן באופן לגיטימי ולהגיב לישראל, בעצות או באיומים. מאוחר יותר, כשהאיומים וההמלצות הללו לא הועילו, וטהראן ניצלה את זכותה להגנה לגיטימית, נוצר מבול נוסף של גינויים נגד טהראן, שמדינות המערב שלחו לתקשורת.

את הכנות המופלגת שהפגינו בני המערב, ובראשם ארצות הברית, בנוגע להורדת ההסלמה לכאורה באזור מערב אסיה ניתן לראות בהתנהגותם הכפולה; במקביל להיערכות להפעלת לחץ וסנקציות נוספות על איראן במסגרת ה-G7, בית הנבחרים האמריקני מאשר שטר סיוע של 26 מיליארד דולר לישראל.

זה לא מקרי שמה שהמערביים, ובראשם ארה"ב, כינו הסלמה בשבעת החודשים האחרונים לא הלך לשום מקום, והפתגם הפרסי הזה הפך לדוגמא של "זה אירוני ששליט הממלכה גדל המרה שלו." מדיניות התמיכה שלהם בישראל ושתיקתם מול רצח העם בעזה הביאו להתפשטות המתיחות מעזה לדרום לבנון, לים האדום, למיצר באב אל-מנדב, עיראק וסוריה ולצעדי נגד מצד ישראל ואיראן.

לכן, מה שעשו אנשי המערב בחודשים האחרונים, יהא שמו אשר יהיה, לא קשור לצמצום ההסלמה, וזה גם הביא לעלייה ברמת המתח. אישור הצעת החוק לסיוע בהיקף של מיליארדי דולרים לישראל, אוקראינה וטייוואן מגדיר את האסטרטגיה האמריקנית לעולם לשמר ולחזק את החד-צדדיות המערבית בהנהגת ארה"ב. ברור כי התוצאה של אסטרטגיה זו אינה הפחתת המתיחות בשלושת האזורים הנ"ל, אלא דווקא החרפתם.

דיפלומטיה עם איזה אג'נדה?

לאחר שאיראן פגעה בישראל בפעולות רחפנים וטילים ובמקביל חשפה את כוח ההרתעה של איראן ואת חולשת המשטר הישראלי, נשמעו לחישות בתקשורת על תשומת לב רבה יותר לדיפלומטיה. בינתיים, כלי תקשורת בבריטניה ציטטו מקור המקורב לממשלת ארה"ב שאמר, "הבית הלבן שוקל לסיים הסכם גרעין חדש עם איראן בתמורה להסרת חלק מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהראן כדי למנוע פרוץ מלחמה רחבת היקף. באזור." "דעה אחת בממשל היא שהנשיא רואה הזדמנות להתחיל במשא ומתן דיפלומטי להחייאת הסכם הגרעין עם איראן".

מומחי יחסים בינלאומיים אמרו שכאשר ההשלכות של משבר מגיעות למקסימום, הגיע הזמן לעסוק בדיפלומטיה. רמת המתיחות במערב אסיה הגיעה לנקודת רתיחה, ולא מן הנמנע שתפקידם של דיפלומטים יהפוך למסוכן יותר. מה שחשוב הוא האם דיפלומטים מגיעים לשטח עם אותן אג'נדות בדוקות ונכשלות, או שמא התפתחויות ואירועים חדשים באזור גרמו להם להבין כמה מציאות. כפי שהפייסנות האמריקנית במסגרת חיזוק החד-צדדיות לשמירה על הדומיננטיות של המשטר הישראלי לא כיבה את אש המתיחות, הדיפלומטיה האמריקאית בשירות ישראל לא תוביל לחתימה על שום הסכם קבע.