במהלך התוקפנות הישראלית על עזה במאי 2021, עליה הגיבה ההתנגדות הפלסטינית בהכרזה על מבצע "סייף אל-קודס", יירטה ההגנה האווירית של צבא הכיבוש, על פי התייחסויות ישראליות, כ-90% מכלל הטילים של הפלסטיני. התנגדות, אך אחוז מוצהר זה לא מנע מההתנגדות בעזה להכריז על ניצחונה, לאחר שהטילים שלה הרגו 11 מתנחלים ישראלים, והוכח כיעיל בתמיכה בבחירות האסטרטגיות של ההתנגדות.

עניין זה משקף סוגיה מהותית, שהיא הפער הגדול בין התוכניות שההנהגה הצבאית של כוח מניחה על שולחן הניתוחים, עם המספרים אליהם היא מגיעה באמצעות ניסויים, תמרונים ומחקרים, לבין המציאות בשטח לאחר הרגע שבו ניצוץ מלחמה ראשון מתפרץ, וזה מה שמכונה אסטרטגיה. אסון מוחלט.

אולי הדוגמה הבולטת ביותר לאסון זה, שניתן לפתור בכוח כלשהו, ​​הייתה מלחמת יולי 2006 בין "ישראל" לחיזבאללה, שהשלכותיה לא הסתיימו עד למועד כתיבת שורות אלו, וההשלכות של תוצאותיה לא היו. מוגבל לגבולות אזור הלבנט, אלא מורחב לצבאות עולמיים שונים ובתי ספר צבאיים.

המח"ט הישראלי, ראש חטיבת המזרח התיכון באגף המדיני-ביטחוני הישראלי, ולשעבר ראש המכון לתיאוריות צבאיות, שמעון נוה, עורך תצפית מדויקת מאוד בקישור הכישלון הישראלי החמור במלחמת לבנון השנייה עם ההקשר של הסכסוך הישראלי עם הפלסטינים: "הנקודה החשובה היא שהצבא הישראלי התאהב במה שהוא עושה לפלסטינים, עד כדי התמכרות, כשאתה יוצא למלחמה נגד מתחרה שהוא נחות בכל אופן, אתה עלול לאבד אדם כאן או לוחם שם, אבל תמיד תהיה לך שליטה מלאה בשדה הקרב.

גישתו של תא"ל נוה כאן משקפת סוגיה עמוקה מאוד בתודעת צבא הכיבוש הישראלי, שיכולה להוות נקודת מוצא חשובה בהבנת דרך הפיתוח שעשתה הישות במאמציה להביא בחשבון את לקחי מלחמת יולי 2006. הישראלי מצא את עצמו לראשונה במהלכו, מתמודד עם "מלחמה אמיתית", והנהגתו חשה ברמות גבוהות יותר וברמות שטח, במשך 33 ימים, שהיא "יצאה משליטה".

מהי הדרך בה נוקט הישראלי לפיתוח יכולות צבאו?

לאחר כישלון מלחמתו בלבנון, ולאחר המלצות ועדת החקירה הממשלתית בראשות אליהו וינוגרד לטפל בליקוי במערכת הפיקוד והתיאום, פעל הישראלי לפיתוח יכולותיו ולנסות לטפל בבעיות שעלו ביולי 2006. באמצעות אסטרטגיה חדשה, שנשענה על 3 מרכיבים בסיסיים, שהם תמרונים צבאיים, חיזוק העורף והחדרת טכנולוגיה יעילה לפעילות צבא הכיבוש.

קשה לספור את מספר התמרונים הצבאיים הישראלים שבוצעו במהלך 17 השנים האחרונות, במיוחד שחלק חשוב מהם נותר סודי, אך ניתן להעריך שהם מנו במאות, כשהבולט שבהם היה סדרת "נקודת מפנה" של תמרונים.

התמרונים וההכשרות הישראליות היו מגוונות, לפי העבודות בהן ניסה הכיבוש להתמקד.

הכיבוש ערך תמרוני קרקעות שמטרתם להכשיר את כוחותיו לפעול בארצות דומות טופוגרפיות לארצות דרום לבנון, והתמקד באזורים בצפון פלסטין כבושה בצורה גדולה, ואז מאוחר יותר אימץ אדמות בקפריסין הדומות באופיות לארצות לבנוניות.

כמו כן, ביצע תמרונים שכללו תיאום מהיר בין אמצעי לחימה בשדה הקרב, בעיקר בין חיל האוויר, חי"ר, ארטילריה ופיקוח, באמצעות חדר מבצעי שדה משותף, שבאמצעותו ביקש הכיבוש לעקוף את הצורך המורכב בהליכים מורכבים לתיאום ב- רמות גבוהות בין מפקדי הנשק הבסיסי.

צצו גם התמרונים המשותפים שערך הכיבוש עם צבא ארה"ב, שרובם התמקדו בתמרונים אוויריים, שימוש בפצצות חכמות במלחמה והימנעות מיכולות הגנה אווירית.

ורק בשבועות האחרונים הכריז הכיבוש על יותר מ-5 תמרונים ותרגילים צבאיים, שחלקם משותפים עם מדינות אחרות, כמו בתמרונים ובתמרונים של "האריה האפריקני" עם חיל האוויר האמריקאי, ועוד תמרונים עצמאיים ומתמחים יותר כגון כמו התמרון בגולן לפני כמה ימים, ותמרוני "המכת המוחץ" ו"השמש הכחולה", המדמה מלחמות במספר חזיתות, ומלחמה עם לבנון או סוריה.

בצד הנגדי של החזית עם הכיבוש, חזבאללה צבר ניסיון צבאי בכמה מישורים, בתקופה שבה האימונים הצבאיים לא פסקו ועלו בכמות ובאיכות, לפי מה שהישראלי מאשר, ניסיון הלחימה שצבר החיזבאללה הצעיר יותר. לוחמים בסוריה ייצגו "אוצר צבאי" אמיתי עבור המפלגה.

ראשי הכיבוש צפו בדאגה רבה במערך הצבאי של חיזבאללה כשהוא עוסק בחוויות לחימה חדשות ובפיתוח בתי ספר מיוחדים ללחימה, בעוד שלוחמיו שלא היו עדים ללחימה הארוכה עם הכיבוש לפני השחרור צברו ניסיון קרבי בשטח שלא ניתן היה. להשיג בכל תוכנית הכשרה, ובכך לעקוף את "משבר הדור". החדש" שהכיבוש הימר עליו.

למעשה, מה שדולף מהצהרות ראשי צבא הכיבוש מעת לעת לגבי רמת היכולות האנושיות בחיזבאללה מעיד שהחשש גדול מאוד.כל מלחמה או פעולה קרקעית צבאית, והוא לא נכנס לניסויים אמינים בבנייה. תוכניות ששוברות משוואות ואיזונים.

חיזוק העורף

הישראלים התעניינו מאוד בניסיון לבנות ולחזק את החזית הפנימית שלהם, לאחר שמלחמת לבנון השנייה הוכיחה כי חיזבאללה הצליח להפיק תועלת מהלחץ הפנימי הישראלי לכפות את תנאיו בשטח ובשולחן המשא ומתן.

הדאגה של העורף הישראלי הייתה כותרת רחבה באסטרטגיית הכיבוש לפיתוח יכולות העימות שלו, קובץ שפיתח לחלוטין לאחר מלחמת 2006, והדגיש אותו בין הנושאים המרכזיים שיש לעבוד עליהם כדי לטפל בגורמים לכישלון. ב 2006.

הכיבוש, שחשב מאז ומתמיד כי בידוד החברה הישראלית והמתנחלים ממלחמות הוא האמצעי הבטוח ביותר, כדי לחסוך בזירה הפנימית שלו את ההשפעות המסוכנות של קרבותיו החיצוניים, הגיע לאחר יולי 2006 להרשעה כי המתנחלים בבית נמצאים בחזית. של כל קונפליקט, ושחזית פתוחה מחוץ לישות תיפגש בהכרח על ידי חזית בתוכה.

הישראלים ניסו, באמצעות חיזוק המקלטים ומערכת ההתרעה, מענה לבקשות של המתנחלים להגיע למקלטים, ופיתוח מערכות תגובה לשריפות ופיצוצים שיתרחשו, להתגבר על המכלול הקשה הזה.

רוחות הפנים הישראליות משקפות את ספינות הפיקוד הצבאי

ככל שהמקלטים מהווים גן עדן למתנחלים מהרקטות של ההתנגדות, שני דברים מגבילים את יעילותם: דלדול עצבי העורף, שמרגיש, עם כל פגז שחודר למרחב האווירי של פלסטין הכבושה, שהוא נמצא בשטח. לב הקרב, וההצעה להנהגה הצבאית ש"יש לה זמן", מה שמוכח מהתנסויות עם ההתנגדות בפלסטין. ולבנון היא הפוכה, שהזמן תמיד שיחק נגד האינטרסים של הכיבוש, והיא גורם מכריע בלחיצה להפסקת הפעולות הצבאיות.

כמו כן, ישנם אלמנטים חדשים שנכנסו למשוואת הטילים, כלומר דיוק הפגיעה וראש הנפץ העצום, בנוסף למה שהנהגת חיזבאללה אישרה יותר מפעם אחת, שמי שיפתח את המלחמה הבאה לא יהיה זה שיפתח. סיים את זה.

למעשה, עד כה, הכיבוש בנה במידה רבה על כך שברגע שתתקבל ההחלטה על הפסקת פעולות האיבה, משמעות הדבר היא סיום הקרבות במידה רבה, כמו גם סיום ההפצצות. , אם עם לבנון ב-2006 ואם לאחר מכן עם עזה בפיגועים שלאחר מכן.

אולם אי קבלת ההחלטה להכריז על הפסקת אש משמעה למעשה שהכיבוש לא יכול להפעיל לחץ על החזית הפנימית שלו עד ל"נשימתו האחרונה" ולאחר מכן להכריז על הפסקת הפעילות, כרגיל. במקרה שההחלטה תתקבל והנהגת ההתנגדות לא תחזיר אותה ותמשיך להמטיר טילים על הישות, הדבר יפתח בפני מתאבקיה דלתות אפשרויות ברמה של קריסה קולקטיבית של מתנחלים והישראלים. ההנהגה יודעת שיהיה לזה סוף.

בנוסף לכל אלה, המשבר הפנימי האחרון, שחילק את החברה הישראלית בצורה אנכית ואופקית, והפך את הדיבור על עורף מלוכד במלחמות לקרוב יותר למשאלות שבהן אין ודאות שהתבססה על מחקרים ותמרונים שדרכם הישראלים. רצו לטפל באחת הבעיות הבולטות שלהם במלחמות.

חיזוק היכולות הצבאיות הישראליות

ראוי לציון שהכיבוש השקיע בשני העשורים האחרונים בפיתוח יכולות הגנתיות יותר מיכולותיו ההתקפיות, והמוצרים הבולטים שמייצרים חברות נשק ישראליות הם מערכות ההגנה האווירית הרב-שכבתיות הקיימות כיום, והשימוש בהן ביותר כיום הוא מערכת טילי כיפת ברזל.

במלחמת יולי 2006 כיפת ברזל לא נכללה במערכה ובמשוואותיה, וטילי ההתנגדות נעו בחופשיות בשמי פלסטין הכבושה, ורק המרחק שהיה צריך לעבור הפריד בינם לבין יעדם.

עם התפתחותה של מערכת זו והכנסתה למשוואה, במאמץ ישראלי לנטרל את השטחים הכבושים מהשפעות מלחמות ולנטרל את טילי ההתנגדות, היא הצליחה לצמצם במידה מסוימת את מספר ההרוגים והפצועים, אך היא הצליחה לצמצם במידה מסוימת את מספר ההרוגים והפצועים. לא מנע זאת לחלוטין, כאשר העימות הוא פלגי ההתנגדות הפלסטינית, בעוד שחיזבאללה מחזיק בארסנל של טילים שלטענת צבא הכיבוש עשוי להיות הגדול ביותר מבחינת יכולות האש שלו מרוב צבאות אירופה.

עם זאת, כיפת הטילים לא תהווה בסיס למלחמה נגד חיזבאללה, שכן היא נועדה להתמודד עם טילים ורקטות קטנים יחסית, בעוד שמה שמאיים על "ישראל" כיום הם טילים ארוכי טווח ובינוניים. להתעמת איתם, יש צורך במערכות גדולות יותר כמו ברק, החץ וקלע דוד, מערכות שאין לישראל כמויות עצומות של אספקה, בנוסף לעלות האדירה שלהן.

הישראלים גם חיזקו את היכולות הימיות שלהם על ידי פריסת כיפת ברזל בים ועריכת ניסויים בהגנה נגד טילים שלה לאחרונה.

מומחים ישראלים ניסו לפתח מגנים תגובתיים למרכבה כדי להגן עליהם מפני טילי קורנט, אך עד כה לא נותרו כל המשוריינים והטנקים של הכיבוש מסוגלים לעמת את הכוחות המתמחים עם נשק נגד שריון של חיזבאללה, שהטקטיקה והלחימה שלו. הניסיון התפתח מאוד עם המלחמה נגד טרוריסטים בסוריה.

חיזבאללה וקרב החימוש האיכותי
חיזבאללה צבר יכולות צבאיות משמעותיות לאחר 2006, בכמות ובאיכות, מטילים מדויקים ועד למערכות טילים קרובים ורחוקים, ארטילריה כבדה וקלה, שפיזתה על היעדר כיסוי אווירי של לוחמיו בשטח.

חיזבאללה גם פיתח את הארסנל הצבאי הימי שלו בצורה אדירה, לאחר הצלחת הכוונת של ספינת המערכה "סער 5" ב-2006, והוא גם הצליח, בהודאה של גנרלים ישראלים, לבנות יכולות הגנה אוויריות המאיימות מאוד על חופש הפעולה. של חיל האוויר הישראלי בכל מלחמה עתידית, כלומר לשדוד מהכיבוש את נקודת העליונות העיקרית שלו, עליה הוא נשען תמיד בכל מלחמותיו.

מלחמת יולי הייתה המבחן הריאלי החשוב ביותר שבאמצעותו הוצג חיזבאללה לצרכיו הצבאיים הריאליים והחדשים, לאחר שהתפתח מתנועה המורכבת מכמה מאות לוחמים ב-1982, לכמה אלפים לאחר שחרור 2000, ולאחר מכן. קרוב ל-100,000 לוחמים, לפי הצהרת מזכירה האלוף סייד חסן נסראללה, עם תום העשור השני לאחר השחרור.

ההתנגדות התמקדה במה שניכר במלחמה, ופיתחה את יכולותיה בצורה מחושבת ומדויקת, מה שהיווה משבר של ממש עבור צבא הכיבוש וגרם לו לרדוף באובססיביות בכל הקשור בחימוש ההתנגדות, אספקתה, מפעליה ומפעליה. מעבדות, ששימרו את משוואת ההרתעה שנכפתה על הכיבוש, נוכחותו ועבודתו בשטח לבנון ללא תעוזה.הכיבוש תקף אותה, בנוסף לכך שלא העז לתקוף את קדרי ההתנגדות בסוריה.

מהחלטיות אוויר ברק ועד ל"תורת דהיא"

בהודעתו לעיתונאי ששאל אותו מה מרגישים הטייסים כשהם מפציצים מטרות עוינות, מתייחס דן חלוץ לסוגיה עקרונית שסימנה את כהונתו הכושלת כראש מטכ"ל צבא הכיבוש הישראלי, והיא הפרדתו מהקרקע. .

הנהגת הכיבוש שאפה, במהלך מלחמת לבנון השנייה, להעלות "מופע" קרבי שיגיע לשיאו במיתוס העליונות הצבאית האווירית של המחנה המערבי, שבתי ספר צבאיים מערביים "סוף ההיסטוריה" חשבו כי החלו בראשון. מלחמת לבנון ב-1982 עם הקרב האווירי על בקעת הבקעה. עם חיל האוויר הסורי היא קמה עם מלחמת המפרץ השנייה ב-1990 נגד הכוחות העיראקים, אז בקוסובו 1999, והגיעה לשיאה עם מלחמת אפגניסטן ב-2002, והאוויר הקמפיין נגד עיראק ב-2003.

הישראלים כבר תכננו את המלחמה בלבנון, שתוכננה במועד שונה מיולי 2006, וממשלת הכיבוש החליטה לנצל את לכידת ההתנגדות המוצלחת כתירוץ לפתוח אותה במועד מוקדם, כמלחמת מופת. כיצד לרסק את הכוחות העוינים למחנה המערבי, להחזיר לבתי הספר הצבאיים המערביים את נוכחותה של "ישראל", כתר המחנה המערבי וחוד החנית שלו.

אסטרטגיית התקיפה ה"נקייה" של חיל האוויר לא הצליחה לפתור את הקרב עם חיזבאללה, ואיפשרה לראשי הכיבוש לפתח אותו בשם "דוקטרינת הדאחיה" הישראלית בלחימה, אשר יוחסה לרמטכ"ל בעקבות חלוץ, גדי אייזנקוט. , וקבע כי השגת הניצחון על הכוח "אסימטרי" מבוססת על שימוש נרחב ומאסיבי בכוח לזעזע אויבי "ישראל", תוך הרס נרחב של תשתיות אזרחיות ולחץ על החברה העוינת, שתהיה נתונה לאירוע גדול. הלם שיגרום לו להביס במוקדם או במאוחר.

נראה שההתנגדות הרוויחה מהדוגמה הזו יותר מהישראלים.

חיזבאללה הצליח לרוקן במידה רבה את האסטרטגיה הזו מתוכנו, ללא סבב לחימה, על ידי צבירת יכולות טילים אדירות, בכוח אש יעיל ומהיר, שהדהים את הכיבוש וייצגו הרתעה אפקטיבית מכל ההפחדות הישראליות לאורך השנים, שקידמו. שרגע האפס בוא יהפוך את הפרברים הדרומיים של ביירות וכל הכפרים המארחים את ההתנגדות הצטמצמו לאפר.

על פי הצהרות מצטברות של בכירים מדיניים וצבאיים בישראל, הרעיון של מאות טילים המטילים על ההתנחלויות והערים הישראליות "מוריד שינה מעיניהם" של מנהיגי הכיבוש, ומייצר את העלות של אסטרטגיית לחימה זו. יקר מאוד עבור הישות.

זרועות משתלבות זו בזו ומנסות להחזיר את היכולת ההתקפית

לאחר כישלון "תורת הדחייה", הגיע הרמטכ"ל החדש, אביב כוכבי, לדבר על "חציית זרועות" והכנסת היי-טק "היי-טק" לפעילות הצבא הישראלי, תוך הצגת המשוואה הזו כפתרון קסם. למשבר החדש של צבא הכיבוש עם מלחמות האדמה.

לאחר שצבא הכיבוש הסתמך במלחמותיו הראשונות על היכולות, הניסיון, הניסיון והמורל האנושיים כדי לפצות על ההבדל במספר בינו לבין צבאות ערב, כיום הוא מוצא את עצמו נוקט לעליונות טכנית בניסיון לפצות על ההבדל ביכולות. וניסיון בין חייליה ללוחמי ההתנגדות.

כוכבי סבר כי מתן אמצעי תקשורת מתקדמים לארגונים הישראלים האמונים על התקיפה המאפשרים שיתוף מסיבי ומיידי של מידע סיור, העברת התמונה ישירות מהקרקע לראש חדרי המבצעים וזימון מהיר של סיקור אווירי וארטילרי, משקף את עליונותו של החייל הישראלי על אויבו ה"אסימטרי".

אפשר להסתמך על מהלך המלחמה באוקראינה כדי לגלות את נקודות התורפה של השערה זו, כמובן שהכנסת טכנולוגיות גבוהות תהווה את המתקנים וההעדפות של החייל הישראלי, אבל השאלה החשובה עבור הישראלים כאן היא לא על כמות וצורות ההתקדמות, אלא האם זה מספיק כדי לגרום לפריצת דרך בחומת ההרתעה, וכך לברר האם לעבור את כל הצרה הזו היא הכרחית ויעילה.

כיום, הכוחות האוקראינים עסוקים במתקפת נגד נגד הכוחות הרוסיים, תוך תמיכה מסיבית של סיור ומודיעין, חימוש מתקדם ופתוח וטקטיקות לחימה המתואמות עם חדרי המבצעים החשובים ביותר של נאט"ו. והכי חשוב, כוחות אלו משתמשים בדפוס דומה למה שכוכבי רצה בצבא הכיבוש.

לחייל האוקראיני בכוחות העילית יש היום פיקוח בזמן אמת על מידע סיור, יכול לכוון ולתקן נפגעי ארטילריה ולפרוס רחפנים לצמיתות מעל קווי החזית, אך למרות זאת, הוא לא הצליח להשיג פריצת דרך אמיתית בתעלות הרוסי, כשהרוסים התעקשו להילחם ולא לסגת, עמדו, קייב וציודה המערבי ספגו אבדות כבדות.

במציאות, הלוחם שעמוס בטכנולוגיות גבוהות, ואשר הוכשר להילחם בנסיבות מיוחדות, יהפוך להיות תלוי בטכנולוגיות הללו, שכן הוא יגדיל את התלות שלו בהן עם הזמן, מה שאומר שקשה להיכנס לשטח. מלחמה בלעדיהם, או לטפל במהירות וביעילות בכל בעיה שעלולה להתעורר בציוד שלו. .

ואחרי שגורם בלתי מודע בציר ההתנגדות הצליח לתקע את מערכות האזהרה ומכשירי הניטור של מערכות ההגנה האווירית הישראליות, במהלך התוקפנות האחרונה על עזה, ניתן לאשר כי הזעקה הגדולה ביותר ב"ישראל" הגיעה מהצד של הכוחות שנוצרו בפעולות התקפיות בכל מלחמה. באים, כתרחיש שבו קבוצה אחת מיחידת איגוז, למשל, עומדת בשטח בתוך שטח לבנון, והתקשורת שלה נתקעת ומתעמתת כשהיא "חירשת ועיוורת". , עשוי להיות אסון מתואר שמשנה את מאזן המלחמה.

בנוסף, הרמזים החוזרים ונשנים של חיזבאללה לכך שפעולות התקפיות רחבות היקף של ההתנגדות עלולות להתבצע לעבר אזור הגליל הכבוש, גורמים לכך שהכיבוש ימצא את עצמו מול תרחיש חדש שלא העלה על דעתו מאז מלחמת 1973, כשהגיעו הטנקים הסוריים. בפאתי אגם הכנרת, שהוא יצטרך להתמודד איתו שוב.

כיום, הישראלי נראה מוסח, בין קרב פנימי המאיים לפצל את הצבא, התנגדות לצבירת כוח, ניסיון ויציבות בבחירת העימות, לבין כוח התקפי שלא הצליח בשום פעולה צבאית רחבת היקף. במשך יותר מ-40 שנה, בעוד סיכויי ההתנגדות, עם צבירת הצלחותיה והופעת נכונות האפשרויות העיקריות שלה, מופיעים לפני הזדמנות אמיתית לפרוץ את חומת הברזל הדמיונית שהכיבוש הקיף את עצמו בה מעל בעשורים האחרונים.