ביום שלישי הזה שוב האירו אור על המאמץ הציוני המתמשך לשנות את הסטטוס קוו במתחם מסגד אל-אקצא ולטיהור המורשת הנוצרית והמוסלמית בעיר העתיקה בירושלים הכבושה. עם כניסתו למתחם אל-אקצא, שגריר ירדן ב"תל אביב", ע'סאן מג'אלי, יורט על ידי אנשי כוחות הכיבוש הישראלי סמוך לכניסה באב אל-אסבת (שער האריות) לאתר. חבר בסביבת הדיפלומט הירדני אף נדחף על ידי אחד מאנשי המשטרה הציונית.

למרות התקרית שצולמה, הרשויות הישראליות ניסו במהירות לסובב את האירוע כאי הבנה פשוטה שהתרחשה עקב חוסר אזהרה מוקדמת לפני כניסת המשלחת הירדנית לאתר. הממלכה ההאשמית זימנה במהירות את שגריר ישראל, במחאה על חסימת דרכו של הדיפלומט הירדני בהוצאת הודעת משרד החוץ הרשמית בגנות המעשה. למרות הניסיונות הציוניים למסגר את האירוע כעיכוב קל בכניסה לאתר עקב צורך של איש כוח כיבוש לבדוק את זהות השגריר, היה ברור שהוא כבר נכנס לאתר וכי המשטרה הציונית שחררה. אמירה מטעה.

בהמשך אותו יום, נפגשו בקהיר מנהיגי מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית כדי לתאם מגוון נושאים בין כל הצדדים. בפגישה פרסמו נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי והמלך עבדאללה השני אזהרה מפני פעולות "בלתי חוקיות וחד-צדדיות" שנוקטת "ישראל" נגד העם הפלסטיני, ודחקו במשטר הכובש לשמור על הסטטוס קוו באל-אקצא. מִסגָד. בנוסף, ביום שלישי, ראוי לציין כי השייח' עומר אל-קיסוואני, מנהל אל-אקצא שמונה על ידי הווקף, נעצר לזמן קצר, נחקר ונערך חיפוש באתר. זאת בעקבות מגמה של מעצר של דמויות מוסלמיות מובילות באל-אקצא, שכן מוקדם יותר החודש השיח' איקרימה צברי, האימאם של מסגד אל-אקצא, זומן לחקירה ואוים במרכז העינויים/אל-מוסקוביה הידוע לשמצה.

הפרובוקציה הזו במסגד אל-אקצא גרמה להתלקחות הגדולה השנייה בין עמאן לתל אביב, בתוך שבועות ספורים. הפרובוקציה הגדולה הראשונה הגיעה ב-3 בינואר, ימים ספורים לאחר שלטונו של המשטר הישראלי החדש, כששר המשטרה של "ישראל", איתמר בן-גביר, הסתער על האתר ללא הודעה מוקדמת תחת פרוטוקול אבטחה הדוק. בן-גביר ובכירים ציוניים אחרים תמכו בגלוי בדעה כי יש לשנות לא רק את הסטטוס קוו באל-אקצא, אלא שיש להרוס את האתר הקדוש לאסלאמי ולהחליף אותו ב"בית המקדש השלישי" היהודי.

הסיבה לכך שההתפתחויות הללו חמורות כל כך עבור ירדן ועסקת הנורמליזציה שלה עם "תל אביב", היא בשל האפוטרופסות של הממלכה ההאשמית על האתרים המוסלמיים והנוצרים בירושלים הכבושה. מסגד אל-אקצא אמור להיות אתר שבו האמון האסלאמי המשותף הירדני-פלסטיני (הוואקף) מנהל את העניינים בתוך שטח האתר, בעוד שכוחות הכיבוש הישראלי רשאים לנהל רק את המתחם.

הסטטוס קוו הוא שמותר למוסלמים להיכנס לאתר בכל עת, בעוד שכל מי שאינו מוסלמי חייב להיכנס בשעות מסוימות של היום דרך כניסה אחת, ואחרים המבקשים להיכנס חייבים לקבל אישור לעשות זאת מהוואקף. הרשויות הישראליות מתעלמות באופן שגרתי מהסכם הסטטוס קוו הזה, שלכאורה עולה בקנה אחד עם עמדת המדיניות של המשטר עצמו, המאפשר לעשרות אלפי אולטרה-לאומיים ציונים קיצוניים להסתער על השטח, לערוך שם טקסים פרובוקטיביים, וכוחות ציוניים ייכנסו לאתר באופן שגרתי ויורים. על מתפללים מוסלמים, ותקיפת המסגדים במקום. לחצרות אל-אקצא פולשים ללא הרף על ידי כוחות ציוניים אשר יחסמו או יעכבו באופן שגרתי את פעולות השיפוץ, ישתקו את הקריאה לתפילה וימנעו גישה חופשית של חלק מהמוסלמים לאתר.

בשנה שעברה נכנסו בסך הכל 50,000 מתנחלים ישראלים למסגד אל-אקצא בניגוד לסטטוס קוו, ובמהלך חודש הרמדאן נפצעו מאות מתפללים מוסלמים על ידי כוחות ישראליים. נער אחד אף נורה למוות במקום, כאשר כוחות ישראליים חיללו את מסגד אל-קיבלי במקום. כל זה לא גרם לסערה משמעותית מעמאן, שכמותה ראינו במהלך החודש האחרון, אולם השנה דברים עשויים להתחיל להשתנות.

"ישראל" שואפת באופן פעיל לשנות את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא, גם במהלך ישיבת מועצת הביטחון של האו"ם שהתקיימה בתחילת החודש על רקע הסתערותו של איתמר בן גביר על האתר, שגריר ישראל, גלעד ארדן, תקף ללא הפוגה את הסטטוס קוו. באתר, בטענה של"ישראל" יש ריבונות על מה שהוא תיאר כאתר יהודי. משטרו של בנימין נתניהו קובע כי הוא ישמור על הסטטוס קוו, אך עושה את ההיפך. שגריר ירדן אינו צריך להודיע לאף ישראלי להיכנס לאל-אקצא והפרובוקציה האחרונה הייתה אך ורק מעשה של "ישראל"; זה לא היה קשור לשגריר ירדן שהופיע במקום הקדוש ללא הודעה מוקדמת כפי שטוען המשטר הציוני.

בשנה שעברה, היו אזהרות שפרסמה ירדן, ובתחילת החודש אמר המלך עבדאללה השני בראיון בלעדי ל-CNN שאם נחצו 'קווים אדומים', ירדן ערוכה לסכסוך עם המשטר הציוני. בספטמבר האחרון, ראוי לציין גם שהמלך הירדני בחר למקד חלק מרכזי בנאומו בפני העצרת הכללית של האו"ם בסוגיית ירושלים הכבושה ומסגד אל-אקצא. במהלך ימי ממשל טראמפ, היו שמועות כי ראש הממשלה הישראלי נתניהו ניסה להעביר את האפוטרופסות על המקומות הקדושים בירושלים הכבושה לסעודיה בתמורה להסכם נורמליזציה, שנאמר כי הביא לפילוג בין עמאן ל" תל אביב".

כמו כן, יש לציין כי "פסגת הנגב", שהתקיימה בשנה שעברה ומובילה את הדרך לפיתוח רב יותר של הקשרים בין מצרים, מרוקו, בחריין ואיחוד האמירויות, עם "ישראל", לא כללה את ההאשמית. ממלכת ירדן. למרות שירדן משתפת פעולה עם המשטר הציוני במספר רב של פרויקטים, ברור שעמאן אינה חלק מקבוצת הנורמליזציה כמו האחרים והיא צועדת בזהירות.

השאלה כעת הופכת; עד כמה "ישראל" יכולה לדחוף את ירדן לפני שהקשרים ביניהם יתפרקו? זו שאלה לא פשוטה לתשובה ולא סביר ששני הצדדים יתנתקו לחלוטין. גם אם זה יהיה בחשאיות, מכיוון שמשטרים ערביים רבים ניהלו את מערכות היחסים שלהם בעבר, סביר להניח שיהיה דיאלוג. עם זאת, ירדן אינה דומה לאף אחד מהמשטרים הערביים האחרים שנורמלו וקשורים מהותית לפלסטין, בין אם המשטר ירצה זאת ובין אם לאו.

מלכתחילה, ראוי לציין שכאשר עשרות פלסטינים נרצחים בעזה או בגדה המערבית, מערכת היחסים של ירדן עם הישות הציונית עשויה להיחלש במקצת, אבל זה אף פעם לא מספיק כדי לאלץ את המלך לבטל את הסכם הנורמליזציה של ארצו. עם זאת, כשמדובר באפוטרופסות ההאשמית על אל-אקצא, מדובר בנושא אחר לגמרי. עבור המלך עבדאללה השני, לא רק האפוטרופסות הזו קשורה באופן מהותי לדתו, אלא גם למשפחתו, וויתור על זכות הלידה הזו שלו יהיה דומה ליריקה על קו הדם שלו, פיסת כבוד שהוא לא פשוט יעניק לקום ללא קרב. לחילופין, אם לא מדובר בכבוד, דת או משפחה, המלך יצטרך להילחם על הנושא הזה על השלטון בארצו, שכן גם אוכלוסיית ירדן לא תעמוד למתקפה כזו על האתר השלישי בקדושתו באסלאם. אובדן האפוטרופסות על אל-אקצא פירושו איבוד חלק ניכר מהלגיטימיות שלו בעיני השבטים הירדנים, בנוסף לפלסטינים-ירדנים, המהווים את רוב האוכלוסייה.

מכל הסיבות שצוינו לעיל, בין היתר, ירדן אינה דומה לשאר המשטרים הערביים שנורמלו את הקשרים עם הישות הציונית. עמאן ככל הנראה תיאלץ לנתק רשמית את הקשרים עם "תל אביב" אם הסטטוס קוו ישונה, ולמרות ההשלכות של פעולה כזו, המשטר הציוני ממשיך בקצב מלא לקראת סכסוך גדול סביב מסגד אקצא הקדוש.