משעל אמר, בראיון לערוץ אל-אקצא, ביום שלישי בערב, כי שלטונות הכיבוש רוצים להעביר מסר שירושלים היא בירתה, וכי היא אינה מקבלת בה שום סמל פלסטיני, "בגלל זה הם תוקפים את הלוויות חללינו ועוין דגל פלסטין".
משעל ציין כי פשע הכיבוש בהתנקשות בדמות התקשורת המבריקה, שירין אבו עקל'ה, אינו הראשון שפוגע בעיתונות ובזדהות עם עמנו, שכן 55 עיתונאים נהרגו במהלך השנים האחרונות ו-15 אחרים. עדיין נעצר.
לדבריו, "כאשר פשעי האויב מתחילים להסתובב נגדו, אנו מתחילים בספירה לאחור לחיי הישות הזו". הוא הוסיף כי "מה שחושף את הפנים המכוערות של הכיבוש ופשעיו וטיפשותו אינו משא ומתן ומצב של שתיקה, אבל עימות ומאבק".
משעל סבר שרצח העיתונאית שרין אבו עקל'ה היא אחת התחנות שיחשפו את פשעי הכיבוש, יחשפו את תדמיתו ויגרמו לו להביט לאחור.
משעל הוסיף: "האויב רצה לאחרונה לקחת ריבונות דתית על מסגד אל-אקצא באמצעות חלוקה זמנית ומרחבית", והדגיש כי "המונח שמקדם הכיבוש ומשתמשים בו כמה פוליטיקאים אירופאים לגישה חופשית למקומות פולחן הוא מונח מטעה. , כי מסגד אל-אקצא הוא נקודת ציון דתית אסלאמית. אין שום זכות לציונים לעשות זאת".
הוא ציין כי הכיבוש הציוני רצה, בתקופת החגים היהודיים שחפף לחודש הרמדאן האחרון, להתקרב לפתרון הקרב באל-אקצא על ידי שחיטת קורבנות בכיכרותיו, אך המאבק הפלסטיני ויציבותו. בכיכרות אל-אקצא, ומוכנות ההתנגדות אילצה את הכיבוש לסגת.
משעל הזהיר כי האג'נדה הציונית עדיין קיימת, והזהיר את העם הפלסטיני כי הקרב מול האויב טרם הסתיים, וקיימת צפי לפלישות בחגים הקרובים.
הוא אמר: "אנחנו, כעם פלסטיני, התנגדות ואומה, לא נאפשר לייהוד מסגד אל-אקצא, לחלוקתו או להריסתו, או לכל צורה של ריבונות דתית ופוליטית לכבוש אותו... האויב חשב שניסיון כדי למנוע כל צורות של התנגדות מזוינת בגדה המערבית היה שהאדמה תהיה יציבה עבורו, ושהוא ימשיך בתוכניתו. התנחלויות, תפיסת אדמות ושליטה במסגד אל-אקצא". מציין כי "אלקודס ואל-אקצא הם רוח הסכסוך עם האויב הציוני ונשארים בחזית סדר היום של ההתנגדות, ואנו בטוחים שהקרב טרם הסתיים".
עוד הוסיף: "הכיבוש חשב שחלק מישיבות הנורמליזציה פה ושם חשפו את הגב של העם הפלסטיני שלנו, אבל הוא תמיד העריך לא נכון את המצב, ולא הבין שהאיתנות הפלסטינית נובעת מהאנשים עצמם ומהתחושה שלהם ש הם הצדיקים".
ומשעל המשיך: "פלסטין היא בית הקברות של הפולשים, והישות הזו אינה יוצאת דופן, והיא תעזוב". הוא סבר כי "איתנותו של מחנה ג'נין, המבצעים המבורכים ודמם של מבצעיו, דיעה חמרשה, ראאד חאזם, מוחמד אבו אלקיעאן ואחיהם, היוו מניע לעמנו, והפכו את הג'יהאדיסט. הרוח ניצתה, והגדה המערבית עמדה על סף אינתיפאדה חדשה".
בהתחשב בכך ש"ג'נין הייתה מקור להתנגדות לאלימות 20 שנה לאחר שהכיבוש פלש אליה בתקופת אינתיפאדת אל-אקצא, אבל היא יצאה שוב להזכיר לכיבוש שהוא סמל ההתנגדות".
הוא ראה שהאיטיקאף במסגד אל-אקצא המבורך הפך לאמצעי מאבק, והכיבוש לא מסוגל לעמוד בקצב זרימת המבצעים. והוא אמר: "כשהכיבוש ניסה להיות בזבזני בפלישותיו לאל-אקצא, עזה באה לאיים ולהגיד שהידיים שלנו על ההדק, ואנחנו מוכנים לניצחון באל-קודס, כפי שעשינו בשנה שעברה. ."
הוא המשיך, "ההתנגדות השתמשה בנשק ובטילים בשנה שעברה כדי להגן על ירושלים, והיא איימה להשתמש בהם השנה, והשיגה באמצעות איום ההתנגדות ומדיניות סף התהום את מה שהשיגה בשנה שעברה והרתיעה את האויב. ."
משעל ציין כי "הכיבוש לא עצר את האג'נדות שלו, אבל הוא נאלץ לסגת, וזו תחנת הישג לאומית... העם הפלסטיני שלנו מאוחד בשדה הקרב, ואנשינו מאוחדים רק בדם ובגבורה. של הקדושים, ואל-קודס ואל-אקצא".
והוסיף: "איומי הכיבוש להתנקש בחיי מנהיגי ההתנגדות אינם ראשונים מסוגם, ולא יפחידו אותם מלהמשיך בנתיב ההתנגדות והשחרור".
הוא הדגיש כי לא מספיק להשאיר את עזה נלחמת לבדה במלחמות חוזרות ונשנות, ולא מספיק להשאיר את אלמורביטון לבד מול הפלישות, אלא כאשר חזיתות ההתנגדות מתחבקות ומשתלבות, האויב נאלץ לסגת. , והשפעת ההתנגדות גוברת על ידי השגת ההישגים של עמנו.
עוד הדגיש משעל כי "האויב לא הצליח במדיניות חלוקת עמנו, וראינו כיצד לאחר הנסיגה עזה לא זנחה את חובותיה הלאומיות, וכך גם עמנו בשנה ה-48".
מישאל סיכם בהצדעה לתושבי השטחים הכבושים ב-1948 ואמר להם: "ברוך השם, אתם שותפים לניצחון ולשחרור, ואנחנו ואתם נהיה בריבונות של מדינה פלסטינית חופשית".
נור ניוז