מזהה חדשות : 84802
תאריך :
תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו מוסקים; כשניסו להתגונן ירו לעברם חיילים גז מדמיע וכדורי "גומי"

תורמוסעיא, מחוז רמאללה: מתנחלים תקפו מוסקים; כשניסו להתגונן ירו לעברם חיילים גז מדמיע וכדורי "גומי"

ב-23.10.21 הגיעו כעשרים מתושבי תורמוסעיא, בהם שבעה קטינים בני 3 עד 17, למסוק זיתים במטעיהם במישור תורמוסעיא, אזור חקלאי המשתרע במרחק של כשני קילומטרים ממזרח לעיירה. סמוך לאזור זה הוקם בשנת 2000 המאחז עדי עד ולפני כשנתיים הוקמה לידו גם "חווה חקלאית" חדשה של מתנחלים.

בסביבות השעה 12:30 הגיעו למקום כעשרים מתנחלים רעולי פנים. המתנחלים התפזרו בין החלקות ותקפו את המוסקים באלות ובאבנים. התושבים ניסו להתגונן, בין היתר באמצעות יידוי אבנים, אך לבסוף נאלצו לברוח מהמטעים לכיוון העיירה.

כמה מהמתנחלים הכו אישה מבוגרת בת 80 וצעיר בן 18 באלות, אחרים ריססו תרסיס פלפל בעיניהם של שני תושבים. כמה מהתושבים, כולל ילדה בת עשר ונער בן 16, נפגעו קל מאבנים שיידו המתנחלים. נוסף על כך המתנחלים ניפצו את שמשותיהן של שלוש מכוניות, ניקבו את צמיגיהן, הציתו מכונית רביעית, השחיתו ציוד חקלאי ושברו את ענפיהם של כמה עצי זית. לאחר כרבע שעה, כשבמקום התאספו עשרות מתושבי העיירה כדי להגן על המשפחות שהותקפו ולהדוף את המתנחלים, נסוגו המתנחלים מהאזור.

במקביל הגיעו למקום שני ג'יפים צבאיים וחיילים שירדו מהם ירו רימוני גז מדמיע וכדורי מתכת מצופים גומי על תושבי העיירה. שני תושבים נפצעו מכדורי "גומי". למקום הגיעו שוטרים שתיעדו את זירת האירוע. החיילים נשארו במקום עד סביבות השעה 14:00, ולאחר שהם עזבו המשיכו חלק מהתושבים בעבודות המסיק.

אירוע זה אינו חריג: תושבי העיירה תורמוסעיא סובלים מתקיפות חוזרות ונשנות של מתנחלים הפוגעים בהם וברכושם. תקיפות אלה הן כלי נוסף של ישראל, המשמש אותה כדי להשתלט על אדמות פלסטיניות ברחבי הגדה. כחלק ממדיניות זו של המדינה, היא מספקת לתוקפים אבטחה צבאית, לעיתים החיילים אף משתתפים בתקיפות בעצמם, ורשויות אכיפת החוק מעניקות להם הגנה.

להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם איאד חדאד ב-24.10.21 מהחקלאים שהותקפו:

מונתסר סלאמה, בן 50, אב לחמישה, סיפר בעדותו:

ביום ששי, 23.10.21, בשעה 8:00 בבוקר, יצאנו למסוק זיתים באדמה שלנו. יש לנו חלקה של 2.5 דונם שנמצאת בעמק שממזרח לעיירה ויש בה 54 עצי זית בני 40-30 שנה. הגעתי לשם עם ארבעה מהילדים שלי, בני 5 עד 17, אח שלי, עבד א-נאסר חזמה, בן 48, ושני הילדים שלו בני 16 ו-18 וגם שני פועלים. היינו בסך הכול עשרה אנשים. הצבא לא דורש מאיתנו תיאום כדי להגיע לאדמות באזור הזה, אבל זה אזור מסוכן שמתנחלים הקימו לידו "חווה חקלאית" ויש שם אנשים קיצוניים ואלימים.

כשהגענו כבר היו באזור שתי משפחות אחרות שעבדו במטעים שלהן, ליד שלנו. התחלנו למסוק את הזיתים, הייתה אווירה טובה. זו עונה של שמחה ואנחנו נהנים מהעבודה הזאת. הילדים אוהבים לעבוד בחוץ וכולם מתגייסים ועוזרים.

כשעמדנו לסיים את העבודה לאותו יום שמענו את בני המשפחה שעבדה במטע הסמוך צועקים ומזהירים: "מתנחלים! מתנחלים!". לא ראינו את המתנחלים כי העצים הסתירו אותם, אבל מהר מאוד חלק מהם כבר הגיעו עד אלינו. הם היו רעולי פנים וחמושים באלות ובמקלות ונראו כמו כנופיה של שודדים.

לא הספקנו לברוח. הם רדפו אחרינו, זרקו עלינו אבנים והכו אותנו באלות ובמקלות. ניסינו לברוח ולהתגונן ככל שיכולנו. פחדתי מאוד על הבנות שלי, סעידה, בת 10 וג'נאת, בת 5. הרמתי אותן והרחקתי אותן משם והושבתי אותן מתחת לאחד העצים. אחר כך הצטרפתי לאחי ולצעירים שהיו שם וניסינו להגן על עצמנו. הבנות בכו והיו מבוהלות מאוד אבל לא הייתה לי ברירה, הייתי חייב לעזוב אותן כדי להדוף את המתנחלים.

היו שם בערך עשרים מתנחלים. התעמתנו איתם, וגם זרקנו לעברם אבנים. אחרי שתיים-שלוש דקות אחד מהמתנחלים הפתיע את אחי וריסס עליו גז פלפל. בזמן שעזרתי לשכנים להרים את הגדר שבין המטע שלנו לשלהם כדי שהילדים והנשים יוכלו לברוח, התנפלו עלי ארבעה מתנחלים. אחד מהם הכה אותי בצוואר מצד שמאל עם אלה ומתנחל אחר הגיע מימין וריסס עלי גז פלפל בעיניים ובפנים שלי. הרגשתי צריבה איומה ונאלצתי לסגת.

בינתיים הילדים שלי כבר ברחו מהמטע, הגדולים עזרו לקטנים. אחרי שכולנו היינו מחוץ למטעים חלק מהמתנחלים נסוגו או אולי פשוט הפסיקו לרדוף אחרינו וחלק מהם השחיתו את המכוניות שלנו, שחנו ליד המטעים.

הגיעו עוד תושבים מהעיירה לעזור לנו ואחד מהם לקח אותי למרפאה פרטית. אחי, עבד א-נאסר, הגיע לשם כמה דקות לפניי. אחרי הגיעו הילדים שלי עם גיסי. הבנות היו מבוהלות מאוד ולסעידה היו חבלות בגב מפגיעת האבנים. מרחו לה משחה להקלת הכאב. גם שני הבנים של אחי הגיעו לשם, נאג'י, בן 16, שנפגע מאבן בפנים, וג'מאל, בן 18, שנפגע מאבן ביד וממכת אלה בגב. נתנו להם שם עזרה ראשונה.

נביהה ג'בארה, בת 80 ואם לשבעה סיפרה בעדותה:

ביום שבת, 23.10.21, הלכתי בבוקר עם בני המשפחה שלי, כולל שני נכדים שלי, בני 11 ו-3 לאדמה שלנו. באו איתנו גם פועלים חקלאיים: ארבעה צעירים ואישה. כשהגענו לאדמה המצב היה שקט. היו שם עוד שתי משפחות שעבדו במטעים סמוכים. כולם עסקו במסיק.

בשעה 12:30 עשינו הפסקת אוכל. התפללתי את תפילת הצהריים. הנכד שלי ג'לאל, בן 11, הלך עם אחיו רסמי בן השלוש לכביש כדי שאמא שלו תאסוף משם את רסמי. הוא חזר בצעקות: סבתא, סבתא, המתנחלים תוקפים אותנו. הפסקתי את התפילה והלכתי לראות את המתנחלים.

ראיתי יותר מעשרים מתנחלים רעולי פנים עם אלות. הם היו צעירים, בני 20 או 25 והתקדמו אלינו. צעקתי עליהם: מה אתם רוצים? מה אתם רוצים? אבל הם לא ענו לי. אחד מהם הרים אלה עבה כדי להרביץ לי בראש אבל הדפתי את המכה עם יד שמאל. כשהפועלים ראו מה קורה הם התחילו לצעוק וברחו מהמקום. גם אני ברחתי משם. המתנחלים רדפו אחרינו ויידו עלינו אבנים. הם השחיתו כל מה שנקלע בדרכם – שברו סולמות ודקרו את שקי הזיתים שכבר מילאנו.

אחרי שהתרחקנו משם קצת בדקתי את הילדים הקטנים כדי לראות אם מישהו נפגע. גם השכנים ברחו מהמטע. המתנחלים הצליחו לפגוע בכמה מהם. ראיתי את המתנחלים שוברים שמשות של המכוניות שחנו ליד המטעים ומנקבים את הצמיגים שלהן. הם הרסו שתי מכוניות של המשפחה שלנו, ניפצו בהן את כל החלונות וניקבו את הצמיגים.

אחרי שהמתנחלים עזבו חזרנו למטע וגילינו שהם פיזרו שלושה שקי זיתים ושברו שני סולמות, שני קנקני מים וכיסא, וגם ענפים של חמישה עצים. אחר כך נודע לי שהם הרסו גם את המכונית של מונתסר סלאמה והציתו את המכונית של דוקטור תייסיר ג'בארה.

הגיעו ג'יפים של הצבא, אבל לא כדי להגן עלינו אלא רק כדי לחזק את המתנחלים. הם גירשו את התושבים שהגיעו לעזור לנו וירו רימוני גז וכדורי "גומי". שני צעירים נפגעו מכדורי גומי.

המתנחלים ברחו לכיוון החווה שהוקמה מזרחית לקרקעות שלנו, במרחק של מאתיים או 300 מטרים מזרחה. מאז שהיא הוקמה לפני שנתיים יש לנו הרבה יותר בעיות. המתנחלים שמגיעים משם תוקפים אותנו ופוגעים ברכוש שלנו והצבא מאפשר להם. הם לא נותנים לנו לעבור יום אחד בשקט. כל פעם אנחנו שומעים על משק חקלאי או מתקן אחר שהם פגעו בו. אנחנו כל הזמן חוששים לגידולים שלנו וגם לחיינו. אבל אנחנו סומכים על אלוהים הטוב.

תייסיר ג'בארה (78), נשוי ואב לחמישה, סיפר בעדותו:

תוך כדי ההתקפה, שנמשכה בערך רבע שעה, התחילו להגיע תושבים מהעיירה כדי לעזור לנו. כשהמתנחלים ראו את ההתקהלות הם התחילו לסגת ואז ראיתי שני מתנחלים ניגשים למכונית שלי שחנתה ליד המטע שלי. אחד מהם שפך חומר דליק על מכסה המנוע והשני על תא המטען ואז הם הציתו אש. הייתי במרחק של חמישים-שישים מטרים משם. צעקתי לאנשים: "תסתכלו, תסתכלו, הם שרפו את המכונית שלי". אנשים אמרו לי לא להתקרב כי הם פחדו שמיכל הדלק יתפוצץ. לא התקרבתי לכבות את האש וגם אף אחד אחר לא התקרב. המתנחלים שהציתו את המכונית נסוגו לאזור ההר, לכיוון המאחז.

זמן קצר אחרי שהתושבים מהעיירה הגיעו, הגיע ג'יפ של הצבא ואחר-כך עוד ג'יפ. הם לא הגיעו כדי להגן עלינו אלא כדי להגן על המתנחלים. היו שם בסך הכול שישה חיילים והם התחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר תושבי העיירה. בהתחלה הם ירו לכיוון המכוניות שהתחילו להגיע מהעיירה והיו עוד רחוקות, כדי שהן לא יתקדמו. אחר כך הם ירו לכיוון שלנו, כלומר למקום שבו התאספו אנשים. התחלתי לדמוע וצרב לי מאוד. ברחתי והתרחקתי משם. בגלל הגז והתחלתי לדמם מהאף. עצרתי את הדימום עם נייר ונשארתי לעמוד רחוק משם.

אחרי עשר דקות בערך המצב נרגע קצת וניסינו לחזור לאדמות שלנו, אבל החיילים לא אפשרו לנו וירו צרורות של רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". שני צעירים מהעיירה נפגעו מכדורי ה"גומי" ופונו לטיפול בעיירה. בערך שעה אחרי שהתקפת המתנחלים התחילה החיילים עזבו את האזור וחלק מהאנשים המשיכו לעבוד באדמות שלהם.

כשהאנשים חזרו למסוק, עם תגבורת של התושבים שהגיעו, התקשרתי לפועלים שהיו איתי קודם כדי שיחזרו להשלים את העבודה אבל הם התנצלו ואמרו שהם פוחדים לחזור. חזרתי למסוק יחד עם עשרים תושבים מהעיירה שהתנדבו לעזור לי וסיימנו למסוק את הזיתים שנותרו על חמישים עצים קטנים. נשאר לי עוד דונם למסוק, במטע שדרך חוצצת בינו לבין הקרקע שבה עבדנו ויש בו עשרה עצי זית בני שלושים שנה. אבל לא הלכנו לשם כי פחדנו שהמתנחלים יחזרו.


נור ניוז
תגובות

שם

דוא'ל

תגובות