הנרי קיסינג'ר היה פעם רק אויב של סין, אבל הוא "אויב שפוי" שיודע את ערכו של יריבו, ועוסק עמו בריאליזם פוליטי ובפרגמטיזם שאין שני לו. חזון זה מחייב את השחקן הפוליטי לקרוא את השינויים הבינלאומיים ומאזני הכוחות החדשים, ובכך להתרחק מגישות פוליטיות מיושנות.

מכאן שתיאור הממשל הסיני את קיסינג'ר כ"ידיד של סין", שהוא בהחלט תיאור דיפלומטי, משקף את הכבוד של בייג'ינג ליריב זה, שמבין את ערכה של ארצו, ומכיר בשינוי במאזן הכוחות הבינלאומי ובעיקרו האינטרס של בייג'ין.

מספר הביקורים בבייג'ין, שעלה על 100, של חכם הדיפלומטיה האמריקנית ושועליה, גם הוא בן למעלה מ-100 שנה, נותן רושם על חשיבותה של המדינה הזו מנקודת מבטו של קיסינג'ר מאז שעזב את תפקידו הרשמי, קיסינג'ר, חתן פרס נובל לשלום, סיפק שירותי ייעוץ עסקי בסין והרוויח מכך רווחים גדולים. הדבר מעיד על יעילותן של הסנקציות שהטילה בייג'ין על חברי הממשל האמריקני, שכן לרבים מהם יש אינטרסים כלכליים גדולים בסין.

קיסינג'ר אינו רק דיפלומט לשעבר, או הוגה דעות פוליטי שדעותיו מקובלות ומכובדות על ידי מנהיגים רבים, אקדמאים ואלה הפועלים בעניינים ציבוריים, אלא הוא הפך לזרם אינטלקטואלי שיש לו תומכים, מאזינים, ואלה שמאמץ את האוריינטציות שלו במיוחד מאז שהוא נשאר נוכח במחשבה ובאינטואיציה, כך שנות חייו הגבירו את ניסיונו ויכולתו להבין ולנתח, וניסיונו המעשי (כשר החוץ ויועץ לביטחון לאומי של ארה"ב בממשלי ניקסון ופורד) העניק לו תחכום וממולח שהאויב מכיר בפני החבר.

במהלך עבודתו כשר החוץ של ארצות הברית, הוא הצליח לחולל שינוי ולהשאיר אבן דרך, המיוצגת בהשגת התקרבות בין וושינגטון לבייג'ינג, שהובילה למטרה הסופית של ארצות הברית באותה תקופה, שהיא הפסקת האש בווייטנאם ב-1973.

קיסינג'ר היה מסוגל באותה תקופה להתמודד באופן פרגמטי עם סין, ולכן הוא נקט במדיניות של פיתויים כשהתחייב להעביר את מקום מושבה של הרפובליקה הסינית באו"ם לרפובליקה העממית של סין, בתמורה להתרחקותה של בייג'ין מברית המועצות ולהבטיח שהיא לא תתמוך בווייטנאם.

קיסינג'ר הפך היום לתופעה מיוחדת במינה, שכן הוא מתאפיין ביכולת להסביר את רעיונותיו ולשכנע אחרים בהם, על סמך יכולתו לאמץ טיעונים והיגיון, ולשכנע את המקשיבים לו ברעיון ובניגודו בו זמנית.

התנהגות אישית או דיפלומטיה עממית

קריאת ביקורו האחרון של קיסינג'ר בסין כ"מעשה אישי של אמריקאי רגיל" היא שטחית וחסרה הרבה הבנה ואובייקטיביות. מוזר שהתיאור הזה של הביקור הגיע מדובר משרד החוץ מתיו מילר, תיאור שאולי לא שכנע אף אחד.

ואז חזר דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'ון קירבי, ואישר בתום ביקורו של קיסינג'ר: "פקידי הממשל מצפים להקשיב לקיסינג'ר כשיחזור, לשמוע מה שמע, מה למד ומה ראה".

לפיכך, הגישה המתאימה ביותר לביקור זה היא לראות בו מעין דיפלומטיה עממית שמבצעת וושינגטון כלפי בייג'ין, לאחר כישלונה בשחזור ערוצי התקשורת הרשמיים בין שתי המדינות, שנעצרו על ידי בייג'ינג לאחר ביקורה של ננסי פלוסי בטייוואן באוגוסט בשנה שעברה 2022.

זה אושר על ידי הבית הלבן, שם הביע דוברו: "צרו על כך שהדיפלומט הבכיר לשעבר הנרי קיסינג'ר קיבל קבלת פנים פומבית גדולה יותר בבייג'ינג מאשר כמה פקידים אמריקאים בהווה", לאחר שקיסינג'ר ניהל שיחות בסין.

הזדמנות לבקר בבייג'ינג

בייג'ין, מצדה, ראתה בביקורו של קיסינג'ר הזדמנות להעביר את המסרים הפוליטיים שלה, תחילה לעם האמריקני, ולאחר מכן לממשל האמריקאי ולעולם כולו קיסינג'ר זכה לקבלת פנים מפוארת ומפוארת יותר מבכירי ארה"ב הנוכחיים כאשר ביקרו בבייג'ינג, והוא ערך שורה של פגישות חשובות שהגיעו לשיא בפגישתו עם נשיא סין שי ג'ינפינג.

זה בהחלט לא היה מקרי שבייג'ין קבעה תוכנית לסדרת פגישות שקיסינג'ר ערך עם גורמים רשמיים בסין, החל בפגישה עם שר ההגנה הסיני לי שנגפו, דמות ברשימת הסנקציות של ארה"ב מאז 2017, בשל וושינגטון שהאשימה אותו בקניית נשק מ-התאגיד הממלכתי לייצוא נשק (רוסיה), יצואנית הנשק הגדולה ברוסיה.

בייג'ין סירבה לקיים פגישה בין שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין לבין מקבילו הסיני, בתנאי שהקיום פגישה כזו תוסר על ידי הסנקציות האמריקאיות נגד השר פו מהלך זה של בייג'ינג גרם לדובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן, ג'ון קירבי, לומר: "זה מצער שאזרח רגיל יכול להיפגש עם שר ההגנה וליצור קשר, וארה"ב לא יכולה".

"זה משהו שאנחנו רוצים לפתור", הוסיף קירבי, "לכן אנחנו ממשיכים לנסות לפתוח מחדש את קווי התקשורת הצבאיים עם בייג'ין, כי כשהם לא פתוחים, ואנחנו עוברים תקופה כזו שבה המתיחות גבוהה, החישוב השגוי גבוה, ההימור הולך לעלות באופן אקספוננציאלי".

אולי המסרים החשובים ביותר היו במהלך קבלת הפנים של פקיד יחסי החוץ של סין, וואנג יי, להנרי קיסינג'ר בבייג'ינג, שם יישלח מסרים חזקים ואמר: "הפיתוח של סין נהנה מדינאמיות פנימית והיגיון היסטורי מוחלט, והניסיון לשנות את סין הוא בלתי אפשרי, והקיף והכלה של סין בלתי אפשרי".

וואנג הוסיף כי על ארצות הברית לשרטט קו ברור בנוגע ל"פעילות הבדלנית לעצמאות טייוואן", אם היא באמת מקווה להשיג יציבות באזור מיצר טייוואן.

וואנג יי הוא הדמות הדיפלומטית הבולטת ביותר בהיסטוריה הסינית המודרנית, שכן הוא עבד כשר החוץ הסיני מאז 2013 במשך 10 שנים, ואז בקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית של סין הוא הפך להיות אחראי על יחסי החוץ המשמעות היא שכל מילה שביים וואנג נוסחה בקפידה, שבייג'ין מאמצת את דבריו וחזונו, ושהלוחמנות הסינית הפכה לכותרת לשלב הבא, אלא אם כן וושינגטון תשנה את דרכה להתמודד עם סין.

אולי המסר הבולט והחזק ביותר ששלח וואנג היה אמרתו: "יחסי סין-אמריקאים זקוקים לחוכמה הדיפלומטית של קיסינג'ר ולאומץ הפוליטי של ניקסון". במילים אחרות, הממשל האמריקאי הנוכחי חסר חוכמה ואומץ.

באשר לדברים של וואנג על "הפיתוח של סין נתון להיגיון היסטורי", זה אינדיקציה לכך שסין מעולם לא הייתה נטל על אף אחד, ושהעם הסיני לא חיכה לעזרה מאף אחד, וכל מה שסין השיגה הוא הודות לחזון המנהיגות שלה ולעבודת אנשיו.

וואנג הדגיש כי על הצד האמריקני ליישם את ההתחייבויות החשובות שקיבל נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, הקובעות לא לחפש או להיכנס למלחמה קרה חדשה עם סין. ולארצות הברית להפסיק לחפש שינוי משטר בסין, כמו גם שוושינגטון תפסיק לתמוך במה שמכונה "עצמאות טייוואן" ותדבק במדיניות האחת של סין עליה הסכימו שתי המדינות, שקיסינג'ר היה הסנדק שלהן באותה תקופה. הוא הדגיש כי הצד הסיני תמיד עקב אחר שלושת העקרונות שהציג הנשיא שי ג'ינפינג, כלומר: כבוד הדדי, דו-קיום בשלום, ותועלת הדדית ו-win-win.

ביקורו של קיסינג'ר בסין הגיע לשיאו בפגישה עם נשיא סין שי ביום חמישי, שקיבל את קיסינג'ר בחום, ותיאר אותו כ"ידיד ותיק של בייג'ינג" הנשיא שי ראה שהעולם עובר טרנספורמציות מסיביות חסרות תקדים במאה שנה, ושהנוף הבינלאומי עובר תמורות גדולות "סין ואמריקה שוב הגיעו לצומת דרכים, מה שמצריך החלטה נוספת משתי המדינות לאן ללכת", אמר שי.

"במבט לעתיד, סין ואמריקה יכולות לעזור זו לזו להצליח ולשגשג, והדרך להשיג זאת היא לעקוב אחר שלושת העקרונות של כבוד הדדי, דו-קיום בשלום ושיתוף פעולה מנצח", הוסיף.

הנשיא הסיני אמר, "על בסיס זה, סין מוכנה לחפש יחד עם הצד האמריקני את הדרך הנכונה עבור שתי המדינות להשלים ולהתקדם בהתמדה ביחסיהן, מה שיועיל לשני הצדדים ויביא תועלת לעולם".

  הנשיא הסיני הביע את התקווה שהנרי קיסינג'ר ואנשי חזון אחרים בארצות הברית יוכלו להמשיך ולמלא תפקיד בונה בהחזרת יחסי סין-אמריקאים למסלול הנכון.

החזון של קיסינג'ר על הקשר עם סין

קיסינג'ר תמיד ראה בסין סכנה גדולה שיש להתמודד איתה, ובמקרה שזה לא אפשרי יש לחשוב על דרך להתמודד איתה מאז שנות השבעים של המאה הקודמת, קיסינג'ר ראה את הצורך להתרחק מהעימות עם סין, בגלל משקלה ההיסטורי, המרכיבים הציוויליזציוניים והחוזק הדמוגרפי של המדינה הזו שהופכים את החשיבה על כניסה לעימות ישיר איתה למעשה של טירוף.

מציינים כאן שסין כיום שונה מאוד ממה שהייתה בשנות השבעים של המאה הקודמת, מבחינת קומה, חוזק ויכולת לפעול, בדיוק כפי שלארצות הברית כיום אין יותר את הכוח שהיה לה בעבר לכן, מדיניות התכתיבים והמנטליות של המלחמה הקרה שנקט הממשל האמריקני הנוכחי עם סין היא חסרת תועלת, אלא היא לא הגיונית ובהחלט נתונה לחישוב מוטעה.

קיסינג'ר סבור שאי אפשר להכיל את סין, וששתי המדינות צריכות לחשוב על נוסחה לשיתוף פעולה ביניהן, לאור היקף ההרס שמדינות וכל העולם יהיו חשופים אליו, במקרה של עימות כלשהו ביניהן. על פי ההערכות, שתי המדינות אינן יכולות להעריך את היקף האסון שייגרם מהעימות ביניהן, לאור הסתמכותן על טכנולוגיית בינה מלאכותית שתוביל את העימות הזה ותקבע את מסלוליו ואת גודל ההפסדים ששני הצדדים צריכים לסבול.

לפיכך, "היחסים בין ארצות הברית לסין חיוניים להשגת שלום ושגשוג בשתי המדינות ובעולם כולו". והוא סבר כי "בנסיבות הנוכחיות, יש צורך לשמר את העקרונות שנקבעו על ידי "קומוניק שנגחאי", ולהעריך את החשיבות הגבוהה ביותר שסין מייחסת לעקרון "סין אחת", ולהניע את מערכת היחסים לכיוון חיובי, תוך ביטוי מחויבותו לעשות מאמצים מתמשכים כדי להקל על ההבנה ההדדית בין העמים האמריקאים והסינים.

הוא סבור שהמדיניות של ביידן אינה שונה בהרבה ממדיניותו של טראמפ בהתמודדות עם בייג'ין, ושהבעיה נעוצה בעובדה שכולם בארצות הברית רוצים מלחמה עם סין, וזה מה שגורם לנשיא לעבוד לפי החזון הזה כדי לרצות את הבוחר האמריקאי.

לקיסינג'ר הייתה עמדה מתקדמת בתיווך סיני בין איראן וסעודיה, שכן הוא ראה בו "משחק חדש וגדול" שהוביל להופעתו של "מזרח תיכון רב קוטבי", כלשונו, ושאמריקה אינה עוד המעצמה הכרחית במזרח התיכון.

והוא ראה בהצלחת הגישור הזה סכנה גדולה בגיבוש בייג'ינג כשוכנת שלום במזרח התיכון, מה שיעודד אותה למלא תפקידים מתווכים באזורים אחרים בעולם.

ציין כי החזון הריאליסטי של קיסינג'ר לא היה רק ​​על היחסים של הממשל האמריקני עם בייג'ינג. הוא היה נגד המלחמה באוקראינה, והוא ראה את הרעיון של הכללת אוקראינה בנאט"ו כשגיאה גדולה. לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה, הוא הזהיר מפני תבוסתה של רוסיה, לאור כוחה, ההיסטוריה ומשקלה התרבותי והפוליטי.

קיסינג'ר מאמין שקל לפתוח במלחמה, אבל קשה מאוד למצוא דרך לסיים אותה, כלל שחל במידה רבה על "המבצע המיוחד" שמובילה מוסקבה באוקראינה.

אין ספק ששנות החיים לא שינו דבר מהערמומיות והתוקפנות של שועל הדיפלומטיה האמריקאית. עם זאת, רוחק הראייה, החזון הריאליסטי וניסיונו המעשי המשלימים את ההתמחות האקדמית שלו במדעי המדינה, והדאגה שלו לאינטרסים של ארצו, גרמו לו לחפש למלא את התפקיד של קורא לשלום.

השינוי ושינוי הצבע באישיותו של קיסינג'ר, וזכייתו בפרס נובל לשלום, לא ישנו דבר מהשקפת העולם על אישיותו הנאצית השונאת, אלא אולי יקדישו אותו ל"מקיאוולי" לעידן זה.