מזהה חדשות : 138662
תאריך :
שחרורה של פלסטין מתקרב

שחרורה של פלסטין מתקרב

כישלונו של האויב להפיץ כניעה וייאוש בקרב עמי מערב אסיה, ולהציג עצמו כחלק מהדמוגרפיה והגיאוגרפיה המקומית שלהם, בהחלט יוביל להתפוררות הישות הזמנית שלו, ללא קשר אם תתרחש מלחמה או לא בעתיד הנראה לעין.

להתפתחויות המהירות המתרחשות במערב אסיה יש קונוטציות סמליות משמעותיות למדי הקשורות לאחת מהנושאים החשובים ביותר המדאיגים את כל המוסלמים וכל תומכי החופש והצדק, שהיא העניין הפלסטיני, ולמה שפלסטין נחשפה אליו - עוד משבעה עשורים - בעוד הפלסטינים עדיין נתונים לצורות שונות של תוקפנות והטיה.

הפסוק האצילי בקוראן (כ"ח:5) קובע: "ורצינו להעניק חסד לאלו המדוכאים בארץ, ולעשות אותם לאיממים ולעשותם ליורשים".

עם הכרזתו של טראמפ על העברת שגרירות ארה"ב לאל-קודס והסכמי ה'נורמליזציה' המחפירים, רבים - קצרי רואי, רשלניים ומעורבים בתוכנית הקולוניאלית - חשבו שהסיבה הפלסטינית הסתיימה. ההימורים הללו אינם אלא אשליות, והראו את כישלונם כפי שהוכיחו עד כה הסכמי "ואדי עראבה" ו"קמפ דיוויד" הידועים לשמצה.

מבחינה היסטורית, מעצמות המערב קשרו קשר ללא בושה נגד הפלסטינים, אולם הרפובליקה האסלאמית של איראן הראתה תמיכה בלתי מעורערת בפלסטין ובעמי האזור.

יום שישי האחרון של החודש הקדוש של הרמדאן מציין את "יום קודס הבינלאומי". אירוע זה הוקם על ידי המנהיג המנוח של המהפכה האסלאמית, האימאם חומייני, ב-7 באוגוסט 1979. בזמנו, הוא אמר, "יום קודס הבינלאומי הוא יום שבו יש להחיות את האיסלאם". בהזדמנות זו, מוסלמים והאנשים החופשיים של העולם מארגנים צעדות בסולידריות עם העם המדוכא של פלסטין, תוך גינוי הפשעים הנתעבים שביצע הכיבוש הציוני.

גיבורים רבים נרצחו למען שחרור פלסטין, כמו חג' קאסם סולימאני, חג' עימאד מוגניה ואחרים. כיום, מדינותיהם התומכות בהתנגדות הפכו בטוחות למדי בשחרור הקרוב של פלסטין ובקריסת הישות הזמנית.

האימאם חומייני (R) היה ממולח ומלא תובנה כשאמר, "יום קודס הוא יום ההתעוררות של כל העמים האסלאמיים". במילים אחרות, הוא ציין כי המאבק בין מחנה המתנשאים למחנה המדוכאים אינו נגמר. מורסו, התנאי לרשת הענווים את כדור הארץ - כפי שמבטיח אלוהים בפסוק הקוראני הנ"ל - הוא הסולידריות והלכידות שלהם.

מה שהאימאם חומייני (R) עשה יישר את מדיניות החוץ של איראן. במקום שאיראן תהיה בעלת ברית של הישות הזמנית, כפי שהייתה בתקופת השאה, היא הפכה לסניגוריה החלוצית של המטרה הפלסטינית הצודקת ותומכיה.

במשך עשרות שנים, כמה אנשים נאיביים האמינו שהישות הזמנית התבססה היטב בשטחים הפלסטיניים, ושאין טעם להתנגד בכלל. האנשים האלה מסרבים בחוצפה להכיר בניצחונותיו הרצופים של ציר ההתנגדות, מאז השחרור של 1985, דרך שחרור 2000, יציבותה של עזה ב-2005 והניצחון האלוהי של 2006.

כעת, לאחר יותר מ-12 שנים של מלחמה תוקפנית נגד סוריה ויותר מ-7 שנים של פעולות איבה נגד תימן, במקביל להתקרבות הסעודית-איראנית, והאיתנות של העם הפלסטיני בכל נסיבותיו, אין לנו שום דבר לצפות אלא ל- בלתי נמנע משחרור פלסטין. ואכן, ציר ההתנגדות הוכיח את כישרונו לשמר ולהשקיע בחוכמה בהישגיו בכל התחומים. היא אף מתקדמת בצעדים גדולים באיחוד זירות וחזיתות שונות במטרה להגיע ליעד המרכזי שלה, כלומר לעקור את הישות ההגמונית הזו ממערב אסיה.

ללא ספק, תמרוניו הביטחוניים, המודיעיניים והפוליטיים של האויב משקפים את הבנתו את עובדה זו. לכן, היא מנסה להציע פתרונות חדשים למשבר המתגבר שלה לאחר כישלונה לייצא משברים ולבצר את החזית הפנימית שלה. בשני הקרבות "אחדות שדה הקרב" ו"סייף אלקודס", האויב הציוני היה להוט להימנע מכל צעד לא מחושב כדי לא לגרור את זרועות ציר ההתנגדות לעימות.

לישות הזמנית הקולוניאליסטית אין ברירה אלא לפנות לנתיבי ביטחון. עם זאת, היא לא הצליחה להשיג את מטרותיה גם בזירה זו, בשל יחסי הכוחות המהפכניים הנאמנים הללו, במיוחד ההתנגדות הלבנונית, שמנהיגה סייד חסן נסראללה הזהיר כי כל תוקפנות שהאויב עלול לבצע תעמוד בפני מלחמה מכרעת.

מצדו, מנהיג המהפכה האסלאמית, סייד עלי חמינאי הדגיש בנאומו האחרון, "כוחם של הכוחות הפלסטינים גדל. אנחנו לא יכולים לומר בכמה פעמים, אלא בעשרות מונים בהשוואה לעבר... 'פלסטין של אוסלו' הפכה ל'פלסטין של א'ארין אל-אוסוד [מאורת האריות]'."

זה מראה שציר פרו ההתנגדות נמצא בנתיב ההתעלות, בעוד שהישות הזמנית נמצאת במסלול של ירידה, שכן יש בה מספיק סדקים פנימיים שמחלישים אותה, וזהו אישור להצהרה של סייד נסראללה משנת 2000 ש הוא "חלש יותר מקורי עכביש".

בינתיים, המתיישבים הציונים הגיעו לשלב של איבוד תקווה בהשגת טרילוגיית הביטחון, העלייה וההתיישבות, לטענת בן-גוריון שאמר: "ישראל תייצג בית לאומי בטוח ליהודים". בהתחשב ביכולות ההגנתיות של ציר ההתנגדות, ניתן לקבוע כי משוואת ההישרדות התהפכה כעת בתודעה הציונית.

אוטומטית, כאשר מספר המתנחלים יורד, יורד גם מספר חיילי האויב, שכן אותם מתנחלים עבריינים מהווים מאגר לצבא הכיבוש, וזה גורם תורם לפטירתה הבלתי נמנעת של הישות הזמנית.

מאז 1948, הפרויקט הציוני לא הצליח להטמיע את שכירי החרב שלו, כשם שלא הצליח 'לביית' את '48 הפלסטינים הילידים' ולמחוק את זהותם המקורית. הדבר הוכח באירועים האחרונים המתרחשים בפלסטין, במיוחד בגדה המערבית. לכך מתווספת דעיכת ההגמוניה האמריקאית והמשבר הכלכלי העולמי, שגרמו לתומכי הכיבוש להתמסר לסדרי העדיפויות החדשים שלהם, שלא לדבר על הופעת הקולות הביקורתיים בתוך המפלגה הדמוקרטית בארה"ב.

מצדה, התקשורת התומכת בהתנגדות - אתר נורניוז כמודל - תרמה לחשיפת הזוועות של משטר האפרטהייד ותוכניותיו האימפריאליסטיות הגזעניות, בעוד העם הפלסטיני נאחז יותר ויותר במטרתם הצדקנית והלגיטימית, יחד עם זאת. עם המדינות הערביות החופשיות שדוחות כל צורות של נורמליזציה מבישה.

לסיכום, כישלונו של האויב להפיץ כניעה וייאוש בקרב עמי מערב אסיה, ולהציג עצמו כחלק מהדמוגרפיה והגיאוגרפיה המקומית שלהם, בהחלט יוביל להתפוררות הישות הזמנית שלו, ללא קשר לשאלה אם תתרחש מלחמה או לא. העתיד הנראה לעין.

העניין הפלסטיני לעולם לא יכול להיות נטוש על ידי העמים אוהבי החופש בעולם. השיטות האומללות של הרעבה והטלת האמברגו הופלו על ידי אלה שנבחנו במידת יציבותם, כבודם ונאמנותם לקורבנותיהם של חללים הצדיקים; על ידי מנהיגיהם הכנים מעזה ועד אל-קודס, העוברים דרך ביירות, דמשק, בגדד, צנעא ובחריין, הגדושים מדי במנהיגים מדוכאים הנאמנים לפלסטין, ככבודו השייח עלי סלמאן. אסור לנו גם לשכוח להזכיר את התפקיד המכובד של אמריקה הלטינית וכל אדם חופשי ברחבי העולם שדוחים את הכיבוש והביזה של עושר העמים.


נור ניוז
תגובות

שם

דוא'ל

תגובות