מצד שני, כדי שחלקם לא ישתמשו ב"פחד" שלנו כדי לבסס את שלטון הממשלה של מה שכונה באופן שרירותי מחנה השינוי היוצא, בראשות לפיד-בנט, שהוכיח לנו באופן קונקרטי שאין הבדל מהותי בין הימין הליברלי הציוני שממנו נוצרה, והימין המתנחלי השמרני והדתי שהוא מוביל.נתניהו, אלוהים, אלא ברטוריקה ובסגנון.
בהקשר זה כדאי לצטט את ההשוואה שערך מנהל בצלם חגי אל-עד במאמר שפורסם ב"הארץ" בין נאומו של גדי אייזנקוט על המשילות לבין הטלת "שליטה" על הפלסטינים, משני עברי הקו הירוק. בנימה רשמית, ובין חטאב בן גפיר, ששואל בגסות: מי האדון והבעלים של הבית כאן?
אלעד מציין שהדיאלקט הרשמי של אייזנקוט הוא אינדיקטור ברור ומובן לכל, שכן כשהישראלים מתלוננים על אובדן השלטון והשליטה בגליל, בנגב, בשטח C ובירושלים, הם מתכוונים לא להרגיש. שהם האדונים והבעלים של הבית.
נראה כי המחלוקת בין השניים עוסקת בצורת והיקף השימוש בכוח נגד הפלסטינים, שכן אייזנקוט ודומיו מאמינים כי הדרך הממושמעת יותר שלהם להפעיל כוח על ידי דיכוי הפלסטינים, מבטיחה דיכוי ויציבות יעילים יחדיו, שכן אומר הכותב, בעוד שבן גביר ודומיו מאמינים שאפשר להסלים את הדיכוי ויש להם תמיכה ב- Greater באוריינטציה שלהם, כפי שהראו תוצאות הבחירות, מתוך מחשבה שרובם המכריע של השומרים על אוריינטציה זו מקבלים את הסטטוס קוו והתהליכים שלה, ותומכים בעליונות יהודית המהווה את הבסיס למערכת הממשל הפוליטית, הגיאוגרפית והדמוגרפית בין הנהר לים, הוא אומר.
לדבריו של איתמר מיין, פרופסור למשפטים באוניברסיטת חיפה, הממשלה הבאה שתכלול את סמוטריץ' ובן גביר תסגור את הפער בין המציאות המעשית, המתאפיינת בהפרדת קבוצות האוכלוסייה באזור שבשליטת מדינת ישראל, והמכשירים שנותנים לגיטימציה למציאות הזו, בכתב ובשמע, כפי שהוא מציין. במאמר אחרון הוא ציין כי המציאות החדשה הזו לא אומרת שהשיח הביטחוני ייעלם לחלוטין (אם כי לא היה היחיד שיח בעבר), אבל מה שבטוח הוא שנשמע שיח המבקש לבסס את עצמו, לא על ביטחון, אלא על "עליונות יהודית", שהוא היעד הנדרש להוכחת האפרטהייד.
ללא ספק, התפוררות השיח הביטחוני על חשבון שיח "העליונות היהודית" מסירה ממציאות האפרטהייד הישראלי, את הטענה שהמטרה הייתה להגן על ביטחון תושבי ישראל בתוך הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק. שעמו ניתן היה, לדעת הכותב, לנקוט עמדה "ציוני ליברלי" המתנגד לרחובות האפרטהייד, להתנחלויות שאינן נחוצות לביטחון ולטענה שלא מדובר באפרטהייד.
ניתן לראות בתוצאות הבחירות האחרונות ביטוי לרצון של הבוחרים הישראלים לצמצם את הפער בין השיח למציאות בשטח, במובן זה שהמצביעים אמרו שנמאס להם לכסות, וכי הם רוצים להשתמש במונחים משכנעים יותר המשקפים את חייהם, לא רק בגלל שהתביעות הביטחוניות נחלשו עם חלוף הזמן, או שזה נעלם לחלוטין, כפי שקרה במקרה של ההתנחלויות, אלא בגלל שהמטרות הביטחוניות לרוב לא מושגות. , וזו הסיבה שהבוחרים, אומר מין, רצו להכריז בגלוי על אפרטהייד.
ואם הציונות הליברלית הייתה מצליחה, לדעתו, באורח קסם ובמשך שנים רבות להפריד בין מציאות חומרית לאפרטהייד, ועולם קונבנציונלי של לגיטימציה ביטחונית, הרי שעם ירידת כוחה כיום, אזל השפעת הקסם הזה, ואין עוד מקום להכחיש את מציאות האפרטהייד.
ערוץ 7