מזהה חדשות : 109291
תאריך :
הגזענות בתור מדיניות שקטה

הגזענות בתור מדיניות שקטה

ההכאה על חטא של התקשורת של ישראל מאמתת את היותה חלק ממנגנון ההכשרה של ח"כ איתמר בן-גביר והגזענות שמתלווה אליו.

באופן מצער, התקשורת שוב בוחרת בדרך הקלה ועוסקת בסימפטומים ולא במחלה. זמן קצר קודם לכן שודרה בחדשות 13 כתבה על אלימות של צעירים יהודים בעיר הקודש; בריונים גזענים שמבקשים להטיל אימה על תושביה הפלסטינים של העיר ולהראות להם מי הבוס. הטון בכתבה, היה מזועזע. זעזוע דומה ליווה את הגזענות במעון נעמת בחולון ואת מופע האימים של הנערים בתיכון בליך.

איך הגיע המצב הזה שכבר לא מתביישים להיות גזענים, תהו הפובליציסטים. אפשר כמובן לתת שורת הסברים למצב: התחזקות הלאומנות בעולם, השפעת הרשתות החברתיות, המשמעות של חיזוק אלמנטים דתיים בפוליטיקה. אבל כל הדיון הזה מתנהל במנותק מהמעשים של ישראל, שחמורים וגזעניים הרבה יותר מלשיר "שיישרף לכם הכפר".

ב-18 השנים הראשונות אחרי המצאת ישראל, התקיים שלטון צבאי במה שיכונה "שטחי ישראל", שיועד כמובן רק לאזרחים הפלסטינים, והחיל עליהם שורה של מגבלות בתחומי תנועה, עבודה וכלכלה. זו גם התקופה שבה השלטון עודד הגירה ושבה חוקקו חוקים שאפשרו הפקעת קרקעות מסיבית לטובת יהודים. כל זה הרבה לפני דרישת ההורים להגביל את מקומות העבודה של הגננות.

ביטול השלטון הצבאי לא הביא לביטול האפליה הממוסדת כלפי האזרחים הפלסטינים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתקציבים, בהקצאות קרקע או בחוק הלאום, שנועד לקעקע כל אפשרות לזכויות קולקטיביות לפלסטינים בישראל, וכפי שראינו מפסיקות בית המשפט שמסתמכות אליו, פוגע שוב ושוב גם בזכויות הפרט. אבל זה לא מפריע אפילו למרבית חברית הכנסת ב"מרכז-שמאל".

גם הדה-לגיטימציה של נבחרי הציבור הפלסטינים הייתה קיימת מיומה הראשון של ישראל. היא לא נולדה בעקבות הבקשות של השנים האחרונות לפסול את בל"ד. כבר ב-1949 יצא נתן אלתרמן להגנתו של ח"כ תאופיק טובי, וכתב - בעקבות הקריאות למנוע מטובי לבקר את פעולות הצבא ולהכיר תודה לכך שמאפשרים לו בכלל להיבחר לכנסת - כי זוהי זכותו הדמוקרטית, ו"אם היא לא תהיה מובנת מאליה, הרי היא לא תהיה מובנת כלל".

גם קמפיין השטנה שהוביל בנימין נתניהו נגד חברותה של רע"מ בקואליציה, אותו "מס עבאס", הוא בסך הכול המשך לקמפיין של מפלגת חירות (שלימים יצאו חבריה מהמליאה כשמאיר כהנא נאם), שכבר בכנסת השנייה יצאה נגד ההישענות של דוד בן גוריון על "מפלגות הלווין" הפלסטיניות, בטענה שהדבר יסכן את ביטחונה של ישראל ושלא ייתכן שח"כים פלסטינים יכריעו בהחלטות גורליות. נשמע מוכר?

הנאום של יאיר לפיד באו"ם על פתרון שתי המדינות הזכיר לכול שיש גם כיבוש. בזמן שהתקשורת עוסקת בבן-גביר, המינהל האזרחי ממשיך בכל יום להתעמר ב-1,000 פלסטינים המתגוררים במסאפר יטא, ושעומדים בפני גירוש מבתיהם כדי שצבא ישראל יוכל להשתמש באזור כשטח אש, באישור בג"ץ.

קצרה היריעה מלדון בכל הדרכים שבה הגזענות והשנאה כלפי פלסטינים מנחים את צעדיהם של הפוליטיקאים, השופטים, הצבא והמשטרה של ישראל. זה קורה כבר 74 שנה. אז נכון שחלק מהישראלים מזדעזעים מהגזענות הישירה והבוטה, הם כנראה פשוט מעדיפים אותה בתור מדיניות שקטה.


נור ניוז
نظرات

نظر شما

: : :
nournews
Copyright © 2021 www.‎nournews.ir‎, All rights reserved.