נור ניוז: אמנסטי אינטרנשיונל הוא ארגון לא ממשלתי שנוסד במטרה להגן על זכויות אדם ללא קשר לאידיאולוגיה, פוליטיקה, אינטרסים כלכליים, גבולות גיאוגרפיים ואפילו נטיות דתיות.
הקבוצה שיצרה את הארגון הזה ביקשה לפקח ולעקוב אחר הזוועות המופעלות על האנשים על ידי סוכני הממשלות או בצורה מאורגנת יותר על ידי הממשלות עצמן. אבל מה שקרה בשנים האחרונות מלמד שמדיניות המוסד הזה, כמו התנסויות אנושיות רבות אחרות בבניית מוסדות, התרחקה מהסיסמאות העיקריות שלו והמשקעים ההיסטוריים של מחשבותיהם של מנהיגיו השכיחו ממנו את סיסמאותיו היקרות.
בחינת פעילותו של ארגון זה בנושא הפרות זכויות אדם, מלמדת כי כלל המוסר הכפול בדוחות ארגון זה הפך לנוהג קיים. למרבה הצער, מתעלמים מהחובות שהארגון הזה הגדיר לעצמו באזורים מוכי משבר רבים בעולם, כולל המצב הבלתי אנושי שהטילו הציונים על עזה, המצב העגום בתימן בצל התוקפנות של האמריקנים-סעודיים. הקואליציה וחוסר הביטחון הנובע מנוכחותה של אמריקה בסוריה.
שלטונות סוריה הצהירו שוב ושוב בבירור כי הטענה של אמריקה להילחם בטרור במדינה זו היא רק תירוץ להמשיך ולנהל את האזורים שנכבשו על ידי הצבא האמריקאי בסוריה. בנוסף לכך, הרעב שהוטל על תושבי אפגניסטן על ידי חסימת הנכסים של תושבי המדינה הזו הוא אחד המקרים הנוספים עליהם שתק אמנסטי אינטרנשיונל.
יחד עם זאת, אמנסטי אינטרנשיונל, בפרסום דוחות לא מתועדים, מצביע על התנהלותם של סוכני הגבול עם מהגרים אפגנים המנסים להגיע למקומות בטוחים דרך איראן וטורקיה, ומסרב להכריז על הסיבות להגירה של העם האפגאני. ארגון זה, ללא קשר לאחריותו המקצועית, שהיא להפריד את המדיניות והעמדות העיקריות של הממשלות מאירועים ואירועים מבצעיים ברמת הפירוט, מפרש כל אירוע פעוט כמדיניות כללית ובמקום לבקש מהממשלות בדיווחיו לספק יותר סיוע, מה שהופך ממשלות למטרה העיקרית של רשלנות כזו. מצד שני, בסיס הטענות של אמנסטי אינטרנשיונל, בהתרחקות משיטות מדעיות ומשפטיות, נשען על ראיונות עם כמה אנשים שמספרים את חוויותיהם ובמקרה האופטימי ביותר, מספרים את הבנתם הפרטית אם הם לא מגדירים מה הוזמן.
ברור מאוד שניתן להעריך את עמדותיה של כל ממשלה על סמך פרוטוקולים בינלאומיים, ללא קשר לנטיות האינטלקטואליות שלהן או לאזור הגיאוגרפי שלה, ולא ניתן להוציא פסקי דין לממשלות מבלי להתחשב בכללים המקובלים בעולם. כך למשל, ארגון זה אומר בדו"ח תחת הכותרת "לא מתייחסים אלינו כמו בני אדם": "מהגרים, כולל נשים וילדים, התמודדו עם ירי ישיר בזמן שטיפסו על חומת הגבול או זחלו מתחת לגדרות". הדיוק בהכנת דו"ח זה מראה כי חוקרי אמנסטי אינטרנשיונל הכינו את הדו"ח על סמך ראיונות עם 74 אזרחים אפגנים בהראט ובעיר הגבול איסלאם קאלה. בינתיים, רק 48 פליטים אמרו שהם נורו בזמן שחצו את הגבול.
הדיווחים של ארגון זה מסתמכים על החדשות הזמינות ומגיעים לניתוחים מרצון, בעוד שיש ליצור קשר של סיבה ותוצאה על מנת לייחס כל פעולה לאחרת. דו"ח זה מתעלם מהתצפיות האובייקטיביות, המסמכים וההתכתבות עם הפקידים והפקידים בשתי המדינות, ורק מדגיש את הראיונות והמקורות שאינם יכולים לאבחן נכון את המצב הקריטי, ומסתמך על ניחושיו ודמיונו הנפשי של המחבר, כדי "להיות "תביעה". שהרי השתיקה המשמעותית של ארגון זה ביחס למקרים שהוזכרו לעיל, פוגעת בתקפות ממצאיו עד כדי כך שהיא מבטלת לחלוטין את אמונת הציבור בתביעות אלו.
הכפשה הזו הופכת צבעונית יותר כאשר התעמולה המערבית עם התקשורת הידועה והידועה מתחייבת להדגיש אותה. בעוד שמדינה כמו הרפובליקה האסלאמית של איראן מארחת מיליוני אפגנים מזה כ-40 שנה, כשהיא נושאת את כל הלחצים הפוליטיים והכלכליים שנגרמו מסנקציות בלתי חוקיות וללא קבלת כל עזרה מהקהילה הבינלאומית, ההגזמה במספר טענות שההתייחסות אליהן ברורה. ידוע שזה לא יכול להיחשב רק מכוון וחוצה גבולות אתיים ומקצועיים. אם אמנסטי אינטרנשיונל, כארגון הומניטרי, רוצה להישאר נאמן למטרות שהציבו מייסדיו ולשמור על זהותו, אין לו ברירה אלא לשנות את הנוהל הקיים. לחזור לדרך שקופה וחסרת פניות לקראת אירועי זכויות אדם.
נור ניוז