בעוד הפלסטינים מברכים כל שנה חדשה בתפילות מלוות באופטימיות לשנה טובה יותר, שר החוץ הישראלי יאיר לפיד מתלונן על שנה המהווה איום מוחשי על ישראל.
ההבדל, התרבותי וההיסטורי, חוזר למקורם של שני הרומנים הפלסטינים הנטועים עמוק בארץ, במורשת ובהיסטוריה, ובין תרבות שנעשתה ומבוססת על זיוף ושקרים.
הפלסטיני בטוח, למרות סבלו בגלל הכיבוש, שהעתיד לא ייכשל בהיסטוריה, ושהוא יצור עימה קשר, בעוד הפחד והחרדה שולטים בישראל.
יש מי שיסכימו או לא יסכימו עם האופטימיות של הנשיא אבו מאזן בסיום נאומו בפני מועצת הפתח המהפכנית, כאשר אמר כי הוא אופטימי מתמיד לגבי האפשרות להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. אבל אופטימיות זו מאופיינת במחויבותו העמוקה לזכויותיו ההיסטוריות הלגיטימיות ושההיסטוריה תמיד מסוגלת לתקן את הקריירה שלו, ולהתגבר על הפיתולים הנופלים על הקריירה שלו, במהלך תנועתו המתקדמת.
הנשיא עבאס אופטימי למרות מה שהתייחס אליו לגבי אכזריות המתקפה הציונית וכישלון הקהילה הבינלאומית. לפיד פסימי, למרות שיריו המסתחררים, לגבי יכולתה של ישראל להגיע ליותר הישגים והצלחות, במיוחד ברמת ההתרחבות בישראל האזור, והמשך התמיכה האמריקאית במדינתו.
לפיד חושש שישראל עומדת בפני קמפיינים אינטנסיביים להצגתה כמדינת "אפרטהייד", בהתחשב בכך שזה יהיה איום מוחשי שימשוך דיון חסר תקדים מבחינת רעילותו ורדיואקטיביות.
לפיד מדבר על קמפיינים פלסטינים נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי, בית הדין הבינלאומי בהאג והחלטת מועצת זכויות האדם של האו"ם שהקימה ועדת חקירה קבועה ליחסה של ישראל לפלסטינים, כולל מבצע גדרות במאי 2021.
אם הקמת ועדת חקירה על ידי מועצת זכויות האדם אינה הראשונה, מה שמדאיג את לפיד הוא שהחלטתו האחרונה היא חסרת תקדים מכיוון שלוועדת החקירה אין מגבלת זמן, אין מגבלות על היקפה, והיא ממומנת היטב. עם שמונה עשר עובדים.
עוד קודם לכן הקימה מועצת זכויות האדם ועדת חקירה בראשות השופט ממוצא יהודי, גולדסטון, אך הדו"ח שהרשיע את ישראל בביצוע פשעי מלחמה נותר במגירות, במעשה אקטיבי, אך חקירה זו לא העלתה כי אלה פשעים קשורים למדיניות האפרטהייד המהווה את זהותה של ישראל.
המצב השתנה אז, במיוחד לאחר שהכנסת הסכימה להגדיר את זהות המדינה, באמצעות חוק הלאום, המדגיש את הזהות היהודית של המדינה, ומתעלם מהמרכיב הפלסטיני בעיקרו ומשאר המרכיבים המהווים אחוז חשוב של המדינה. החברה הישראלית, אחוז אפקטיבי בעל מניעים וממדים לאומיים.
בחירתה של ישראל במדינה על בסיס אופייה היהודי, כשלעצמה, כרוכה בממדים גזעניים, שאיש אינו יכול לייפות את מידת כיעורה, בנוסף לעובדה שהחלטת הלאומיות מהווה מנחה ומווסת למדיניות ישראל בה. התמודדות עם מרכיבים אחרים, במיוחד הפלסטינים.
הנוהגים בקרקע המנוהלת על ידי המדינה, וקהילת ההתיישבות התוקפנית בשמירה על ידי הצבא ושירותי הביטחון, באו בכל פרטיהם וביטוייהם לאשר שישראל ממשיכה בהפעלת כוח לכיוון הטלת יהודי טהור. זהות.
פרקטיקות אלו הציגו ראיות אחריהן שהסבו את תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית לקישור פרקטיקות אלו לממדים הגזעניים שלהן, מה שגרם ל-Human Rights Watch האמריקאי להשתמש במונח "אפרטהייד" כדי לתאר פרקטיקות אלה.
העניינים לא נעצרו בגבולות זה, אבל היקף ההתחשבות בפרקטיקות הישראליות התרחב, בקשר לאפרטהייד, כך שתיאור ישראל הפך לנפוץ ברמה אחרת.
לפיד מדבר על השפעת הקמפיין של הרשות הפלסטינית וארגונים אנטי-ישראליים לקשר בין מדיניות ישראל ל"אפרטהייד", וחושש שהדבר ישפיע בין היתר על יכולתה של ישראל להשתתף באירועי תרבות וספורט בינלאומיים.
כן, יש מאבק פלסטיני לגנות את הפרקטיקות הישראליות הרשמיות והחצי-רשמיות נגד העם הפלסטיני, ולשלול מישראל את הזכויות הפוליטיות של הפלסטינים, אבל הוא מתעלם מכך שלפלסטינים אין את הכלים להסית ולהשפיע על הדיווחים. של מוסדות בינלאומיים כמו Human Rights Watch כדי לגרום להם לקחת יוזמה לתאר את ישראל כמדינת אפרטהייד.
האם לרשויות ולארגונים אנטי-ישראליים יש יכולת להשפיע על הדיווחים של ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, אשר בתורו קושר בין הפרות ישראליות למדיניות האפרטהייד?
לפיד מתאר את ההאשמה כי ישראל היא מדינת "אפרטהייד" כשקר נתעב, כאשר היה עליו לבחון את הסיבות האמיתיות הקשורות לחוקים שאושרו בכנסת, ואת אופי המדיניות והנהלים של המדינה, המדגישים בכל יום את התנהגותה. ממדים גזעניים, אחרת הוא לא היה מציין שהטיפול בסוגיה זו מצריך משא ומתן של פתח עם הפלסטינים על בסיס חזון שתי המדינות.
האיש הזה שקרן ומטעה, כשהוא אומר שהוא משוכנע בחזון שתי המדינות ובמקביל מצהיר שפתיחת דרך זו אינה אפשרית בשל אופי הקואליציה שמובילה את הממשלה, ותוביל. זה בשנת 2023, לעמוד בראשו.
מדובר בניסיון להצדיק את עצמו, שלא צלח על ידי בעל הגוש הגדול ביותר בקואליציה הממשלתית הקיימת, שכן התמורות הצפויות בישראל בשנים הקרובות לא יביאו לשלטון כוחות ומפלגות המוכנות לפתוח את דרך המשא ומתן על הבסיס. של חזון שתי המדינות.
הימין הישראלי סוחף את החברה, והוא גם סוחף את החברה, חזון שמאלץ את המרכיבים הפוליטיים לשקוע יותר ויותר לקראת העמקת מדיניות האפרטהייד והסלמה של שיטות הטהרה וההתנחלות נגד הפלסטינים.