נורניוז - רוברט מאלי, הנציג המיוחד של ארה"ב לענייני איראן, אמר בראיון לרדיו NPR; האיחוד האירופי, כמתאם המשא ומתן, רצה ניסיון נוסף (לחדש את המשא ומתן) והזמין את שתי המשלחות (איראן וארצות הברית) לקיים פגישה בדוחא, בתקווה שהצד האיראני יהיה מוכן להציע לנו משהו ו הרצון להראות את עצמו, אבל למרבה הצער, הוא לא יכול היה לתת לנו תשובה בסבב הזה, ובמובן מסוים, סבב המשא ומתן הזה היה בזבוז זמן.
הוא טען כי; לבקשותיה של איראן במשא ומתן בדוחא לא היה שום קשר ל-JCPOA, הוא הוסיף:
בפגישת דוחא היו לאיראן דרישות חדשות שאין להן שום קשר להסכם הגרעין, וחלק מהן כבר הועלו איתנו ועם האיחוד האירופי, והכרזנו שהנושאים הללו אינם חלק מהמשא ומתן הגרעיני.
מלי אמרה בסוף; איראן חייבת להגיע למסקנה אם היא מוכנה לחזור לציות ולהסכם הגרעין או לא. אנחנו מוכנים והצהרנו על מוכנות.
איראן עדיין לא החליטה אם בכוונתה לחזור ל-JCPOA או לא, אבל במוקדם או במאוחר היא תצטרך להחליט.
הצהרותיו של רוברט מאלי והדגשתו על כך שאיראן לא הגיבה לנו במשא ומתן בדוחא, בעוד הוא כנראה שכח שהמפלגה שצריכה לענות על התנהגותה הבלתי חוקית והכופה היא וושינגטון, לא טהרן!
ארה"ב, שפרשה באופן חד צדדי מה-JCPOA, ונשיאה לשעבר אמרו בגלוי כי כרת את נתיב החזרה של ממשלת ארה"ב ל-JCPOA, יושבת כעת בעמדת תובע ומדברת בחוצפה מעמדת נושה. , בעוד שאיראן מעולם לא פרשה מה-JCPOA, וזה הכרחי. להוכיח לאחרים את רצונו לחזור להסכם זה.
ארה"ב, שבעבר הפרה את כל כללי ה-JCPOA והחלטת מועצת הביטחון 2231 וגרמה לאיראן נזק של מיליארדי דולרים על ידי נסיגה ממנה והטלת סנקציות אכזריות ולא חוקיות, כעת במקום לפצות על טעויות העבר, היא טוענת שכולם צריך להשמיע הצהרות בעל פה בביטחון. מדינה זו מתכוונת לחזור ל-JCPOA ולהישאר בה.
לתאר במדויק; בהתחשב בחוסר תום הלב של אמריקה וחוסר המעש של אירופה, שגרמו נזקים פיננסיים וכלכליים כבדים לאיראן, ההיגיון מכתיב שאין לקשור שוב את האינטרסים של המדינה להצהרות המילוליות של אמריקה ואירופה, ושאמריקה תחזור להסכמה בתחומים. של סנקציות, אימות, ערבויות ותירוצים. התחייבויות בטוחות.
להתנהגותן של אמריקה ואירופה עדיין אין סימן להוכחת הטענות שהועלו בדבר כוונתן של מדינות אלו לפתור את הבעיה ולהגיע להסכם חזק, אמין ויציב.
הצהרות מסוג זה והמשך התנהגות אקסטרווגנטית יוצרים חשד שארצות הברית, באמצעות חזרה על חוויות העבר שגרמו נזקים של מיליארדי דולרים לאיראן, מתכוונת לכפות הסכם על ארצנו, שתוצאתו היא להחזיק את כלכלת איראן כבת ערובה. כדי להגביר את הלחצים. זה פוליטי.
אם אמריקה עדיין טועה ברעיון הזה שהיא יכולה להפוך את ההסכם לכלי לניהול ולמה שנקרא בלימה של איראן, ובאמצעות הפעלת לחץ כלכלי היא תממש את דרישותיה הפוליטיות והביטחוניות, אז היא עשתה טעות בחישוב חמורה.
על ידי העברת הקשיים שנגרמו ממדיניות הלחץ המקסימלי של טראמפ, ניצחה הרפובליקה האיסלאמית של איראן את האסטרטגיה של וושינגטון לגרום לקריסת כלכלת איראן והראתה שיש לה את היכולת להתנגד לכפייה ובמקביל לשמר את המבנים הכלכליים והחברתיים שלה גם ב. התנאים הקשים ביותר.
רשויות המדינה הצהירו פעמים רבות כי הן יסכימו רק עם הסכם המבקש תועלת כלכלית יציבה ושקופה לאיראן על ידי הסרה מוחלטת ומאומתת של הסנקציות והסרת תירוצים פרוטקציוניסטיים, ולעולם לא יכפוף את כלכלת המדינה לרעידות, מעורפלות ומעורפלות. הסכם בר פירוש. הם לא יקשרו לפי התפריט האירופאי והאמריקאי.
וושינגטון יודעת היטב שפקידי האיחוד האירופי הגיעו לאיראן כמתאמת המשא ומתן עם המסר של נכונותה של אמריקה לחזור ל-JCPOA, מה שמחייב כמובן לעבור את המוקשים שהטמינו ממשל טראמפ, וצוות המשא ומתן האיראני גם יצא לדוחא עם אותה אג'נדה.
אם אמריקה מחפשת להגיע להסכם, עליה להשלים עם העובדה שלא די בהכרזה על נכונותה להגיע להסכם ולחזור ל-JCPOA.
וושינגטון, כצד לא מבטיח בהסכם JCPOA, צריכה לנקוט בצעדים בכיוון זה ולבנות אמון על מנת שטענותיה על נכונות לקבל התחייבויות יתקבלו. קבלת דרישות החזרה להסכם מחייבת רצון פוליטי ונקיטת צעדים מעשיים. רטוריקה לא פרודוקטיבית.