גיבוש הסכם JCPOA בשנת 2015 היה תוצאה של עליות ומורדות רבות, אשר מחד גיסא נעוצה בהערכת הצדדים לגבי כוונת הצד השני להתקשר בהסכם, ומאידך, הספציפיות. תנאי השיחות וגישת הממשלות ב-2015 באיראן ובארה"ב. היה קשור.
חלוף הזמן והיישום הלקוי של JCPOA, תוך הגדרה ברורה של ממדי האסטרטגיות של הצדדים זה כלפי זה, קבעו גם את המידה שבה תוצאות השיחות היו אמיתיות בשלב המעשי.
כעת, בימים האחרונים של 2021, ויותר מ-6 שנים לאחר החתימה על ה-JCPOA, ועם ההחלטה שהתקבלו על ידי הצדדים להמשיך בשיחות על מנת להחיות את ההסכמים הקודמים, חלו שינויים רחבים ועמוקים מאוד. תחומים שונים שבהחלט ישפיעו על גיבוש הסכם חדש אפשרי.
אם נקבל כי להסכם ה-JCPOA היו שני נדבכים עיקריים, כולל "פתרון החששות של אירופה וארה"ב לגבי הפעילות הגרעינית של איראן" ו"הסרת הסנקציות הכלכליות נגד ארצנו", הערכת המצב הנוכחי בשני הצירים הללו תעזור לחזות את הסיכויים העתידיים של המשא ומתן הנוכחי.
סבא"א והגידול המשמעותי בפיקוח של סבא"א על פעילותה הגרעינית של איראן סייעו למערב להיות מודע יותר לממדים של הפעילות הגרעינית השלווה של איראן ולהאמין כי לאיראן, למרות התקדמותה המהירה בתחום זה, אין כל כוונה לייצר נשק. ללא ליבה.
הרתיעה ואף החבלה של אירופה בתהליך גיבוש הסכם בשיחות הנוכחיות בווינה נובעים בעיקר מההבטחה שתוכנית הגרעין של איראן לא תסטה לקראת בניית נשק.
כי לפני ובשנת 2015, אירופה, בגלל שראתה את האיום הגרעיני כביכול של איראן קרוב יותר לעצמה מבחינה גיאוגרפית, עשתה מאמצים גדולים להגיע להסכם עם איראן תוך הגברת הפיקוח של סבא"א, ותוכנית הגרעין של איראן תהיה מוגבלת לחלוטין.
בסוגיית הסרת העיצומים, שני אירועים חשובים ביותר גרמו לצדדים להסכם JCPOA לתת תשומת לב שונה לתפקידן ולתפקודן של הסנקציות.
לאחר יישום ה-JCPOA, השתכנעה הרפובליקה האסלאמית של איראן שאין למפלגות המערביות רצון לזנוח את מבנה הסנקציות, וכי יש פער גדול בין הכתוב בנייר JCPOA לבין הפעולה המעשית של המחויבים להסרה. הסנקציות.
בנוסף, בניגוד לדעה הפשוטה של הפקידים לשעבר במנגנון מדיניות החוץ שלנו, שהאמינו שהושגו מספיק ערבויות מארה"ב ואירופה כדי להישאר מחויבים ל-JCPOA, ושהם לא יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם, התברר שניתן להסיר את JCPOA בקלות. הוא עזב ואפשר לסרב למלא את התחייבויותיו תוך כדי השתתפות ב-JCPOA באמתלה של גילוח מגוחך.
צבירת החוויות הללו גרמה לרפובליקה האסלאמית להשתמש בכל יכולותיה הפנימיות והחיצוניות בדרך של עקיפת סנקציות והשפעותיה הבלתי יעילות על כלכלת המדינה על ידי ביסוס מדיניות של "התנגדות אקטיבית" מסוף 1997, וליצור תנאים. שמכשיר הסנקציות הוא מחוץ לטווח היעילות הנטען על ידי ארצות הברית ואירופה וערך השימוש שלו בהסכם החדש מופחת מאוד.
במצב כזה, מספר גורמים פוליטיים כמו הקמת ממשלה חדשה באיראן ובארה"ב, מחלוקת סין-רוסיה עם ארה"ב על סנקציות, פרישת בריטניה מהאיחוד האירופי והשפעותיה על מדיניות הפנים והחוץ, שינוי ארה"ב סדרי עדיפויות וצמצום מדיניות החוץ הנוכחות במזרח התיכון והמאמצים לבלום את סין, כמו גם האסטרטגיות החדשות של צרפת להחליף את ארצות הברית במזרח התיכון, שינו מהותית את המרכיבים הפוליטיים המרכזיים המשפיעים על השיחות בווינה.
מכל ההתפתחויות שהוזכרו כמו גם התנהגותם של השחקנים הראשיים בשיחות וינה עד כה, ניתן להסיק כי:
ראשון; ללא תוכניות להתחמק מנשק גרעיני, איראן נוטה להשתמש ביכולת הסרת הסנקציות שלה כדי לפתח את כלכלתה מהר יותר בצורה של "עסקה טובה".
שְׁנִיָה; ארה"ב מנסה להגיע להסכם שיש לו יותר תפוקה מ-JCPOA ופחות נתונים, תוך שמירה על מבנה הסנקציות והמשך לחץ על איראן.
שְׁלִישִׁי; בגלל חששותיה לגבי הפעילות הגרעינית של איראן, אירופה נוטה יותר להתעלם מכל אינטרס כלכלי באיראן ולנקום את היחס המשפיל של טראמפ לאירופה על ידי פרישה מה-JCPOA, על ידי חבלה של ביידן בשיחות בווינה.
רביעי; רוסיה וסין פועלות כדי להגיב כראוי לגישת הממשל ה-13 לשיתוף פעולה אסטרטגי עם המזרח, ולהוכיח את כישלון מדיניות הסנקציות של ארה"ב, שהיא גם מטפלת בה, על ידי גיבוש הסכם חדש.
בחינה של מורכבות המשא ומתן בהקשר החדש מאשרת את העובדה שהתעקשותו של המערב על אילוצי זמן היא ניסיון מכוון לשבש את השקט והמיקוד של צוות המו"מ האיראני להשגת שני ההישגים האירופיים והאמריקאים הרצויים: "חוסר הסכמה עם האשמת איראן או הסכם רע »
ההיקף העצום של ייצור התקשורת מצד הצד המערבי של המשא ומתן והחזרה על מילות מפתח חריגות משקפים את העובדה שהמפלגות המערביות מנהלות משא ומתן בוינה מנסות לעוות את העובדות על ידי גיבוש אווירה ולא על ידי משא ומתן, להרעיל משא ומתן ולהחליף את המשא ומתן הפסיכולוגי. פעולות עם דיפלומטיה ודיאלוג.
נור ניוז