בשלב זה, ארה"ב מאותגרת על ידי סין בטייוואן, רוסיה באוקראינה ואיראן בחזית הגרעינית. אף על פי שכולן מורכבות, נושא איראן מציע את הפוטנציאל הטוב ביותר להצלחה באמצעות עמדה אמריקאית אסרטיבית וכוחנית.
האיראנים פגיעים ביותר לכוח האווירי והימי של ארה"ב ואין להם סיכוי בהתנגשות צבאית, ממנה הם רוצים מאוד להימנע. זה הוכח בבירור לאחר שטהרן בקושי נקמה על הריגתו של קאסם סולימאני, המפקד הצבאי החשוב ביותר שלה.
בעוד שאיראן עלולה לגרום נזק מסוים לארה"ב ויותר מכך לבעלות בריתה האזוריות, תגמול אמריקאי יהיה הרבה יותר קשה והרסני. לטהראן אין שום רצון להיכנס לתקיפה כזו, שתשחוק קשות בנכסים אסטרטגיים ועלולה להחליש באופן קריטי את המשטר.
אבל במקום הקשיחות האמריקאית, האיראנים (והעולם) רואים את הרכות האמריקאית. זה ניכר בתגובה המושתקת להתקפות איראן, ובדינמיקה של סוגיית הגרעין.
התקשורת הישראלית מתחה יותר ויותר ביקורת על עמדת ארה"ב והנשיא . אבל זה חורג הרבה מעבר לאינטרסים של ישראל ויש לו השפעה ישירה על מעמדה הגלובלי של אמריקה עצמה.
הניגוד בין הייאוש האמריקאי להסכם גרעין לבין העמדות האיראניות הקשוחות מדגיש את החולשה האמריקאית ואובדן ההרתעה, כתב העיתונאי רונן ברגמן ביומון "ידיעות אחרונות ". גם אם ארה"ב רוצה להתרחק מהמזרח התיכון, עדיף לעשות זאת מעמדה של כוח.
השורה התחתונה: ברור שארצות הברית רוצה להימנע ממלחמה עם איראן ולהתמקד בסין, וזה מובן. אבל אם אמריקה תמשיך לסגת, זה רק יהפוך את היריבות הישנות והחדשות ליותר נועזות יותר וסביר שיאתגרו את כוחה.
נור ניוז