נור ניוז: בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, נלחמו פלגי התנגדות פלסטיניים שבסיסם בעיר שכם בגדה המערבית בכוחות הכיבוש הישראליים במשך למעלה משלוש שעות, במהלכן נעשה שימוש בטילים לתקיפה של פלסטינים. למרות מידת הידיים הכבדות של כוחות הכיבוש, הם לא הצליחו להשיג את יעדיהם בשל אחדות ההתנגדות הצפונית של הגדה המערבית.
בוקר ראשון זה הוכיח את מידת האיומים של כוחות ההתנגדות הפלסטיניים לכיבוש "ישראל" בגדה המערבית. כוחות היבשה הישראליים, לרבות יחידות הכוחות המיוחדים "ימם", הסתערו על העיר העתיקה של שכם, וביקשו לעצור או להרוג מפקד גדודי חללי אל-אקצא בשם איברהים שכם. נאמר כי שכם נמלט מניסיון התנקשות ישראלי בפברואר, כאשר כוחות ישראליים ארבו למכונית אזרחית, ריססו כדורים בצורה לא מפלה והרגו שלושה פלסטינים נוספים.
הפשיטה לשכונת אל-יסמינה הייתה המתקפה הישראלית הגדולה ביותר על שכם מאז 2002, בה היו מעורבים יחידות כוחות מיוחדים, כוחות משטרה וחי"ר סדיר. מל"טים, מסוקים, כלי רכב צבאיים, טילים נגד טנקים וסבבי ניקוב שריון כולם נפרסו על ידי כוחות ישראליים, אך הם לא הצליחו לעצור או לפגוע בחשוד במטרה שלהם. הדבר נבע מתגובה מיידית של כוחות התנגדות חמושים פלסטינים, אשר ארבו לכובשים עם כניסתם לאזור והסתירו אותם במשך למעלה משלוש שעות במספר קרבות יריות. בית אף הופצץ בטילים נגד טנקים פעמיים, בעוד פלסטינים החלו להתאסף באבנים כדי לגבות את לוחמי ההתנגדות החמושים.
זה לא תופעה קבועה שכוחות ישראליים משתמשים בטילים בגדה המערבית, למעשה זה משהו שלא נראה מאז האינתיפאדה השנייה - 2000 עד 2005 - ובכל זאת זה לא שינה לתושבי שכם. במפגן של סולידריות, הרחובות היו עמוסים מיד במפגינים מיידו אבנים והמסגדים ברחבי שכם קראו לאנשים להתעמת עם הכוחות הפולשים. במקביל, קבוצות חמושים המזוהות עם הזרוע המזוינת של מפלגת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, גדודי אל-קודס, פתחו באש על מחסומים באזורי ג'נין וטובאס בצפון הגדה המערבית. בסופו של דבר, שני פלסטינים נהרגו בשכם על ידי כוחות ישראליים; מוחמד אל-עזזי (בן 25) ועבדול-רחמן סובח (בן 28). 19 פלסטינים נוספים נפצעו, 10 מירי חי ונאמר כי לפחות 5 כוחות ישראלים נורו במהלך מארב, אולם המשטר הציוני סירב למסור פרטים על הנפגעים האפשריים שלו שנצפו על ידי מקומיים.
היבט מעניין נוסף לעימותים המזוינים בשכם היה שהרשות הפלסטינית (הרשות הפלסטינית) - או לפחות אלה המזוהים איתה - חשה צורך להשתמש בטרולים מקוונים כדי להפיץ דיסאינפורמציה על נוכחות כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית במאבק נגד כוחות היבשה הישראליים. . כוחות הרשות הפלסטינית מעולם לא נכנסו לקרבות היריות, אבל זה אומר שחשבונות פרו-רשות מקוונים חשו צורך בתעמולה כזו, וזה מצביע על שינוי פרדיגמה ברור; אם כוח פוליטי כלשהו יחפש לגיטימציה הוא יגיע רק באמצעות התנגדות. מאז עידן הסכמי אולסו, לאחר 1993-5, הרשות הפלסטינית ביקשה להמשיך בגיבוי אסטרטגי של "התנגדות עממית לא אלימה" ולמרות תמיכה רחבה בפלסטין במאבק לא אלים, מובן היטב כי מבחן הלקמוס שכן מי שבאמת לצידך מגיע לעמדתו במאבק המזוין. הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) - שנקלט כעת ברשות הפלסטינית - גינה זה מכבר את ה"טרור", בולט ב-1988 עמדה זו הוצהרה על ידי יו"ר אש"ף יאסר ערפאת ומאז אוסלו הרשות החליטה לגנות כמעט את כל צורות המאבק המזוין. לאחר מותו של ערפאת ורכישת השלטון עד כה, נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, כל צורות המאבק המזוין נגד "ישראל" לא רק נידונות אלא גם נענשות באופן אקטיבי. עם זאת, מאז הקרב על סייף אל-קודס בשנה שעברה, בחודש מאי, החלו להגיח במהירות קבוצות חמושות ברחבי הגדה המערבית, במיוחד בג'נין, שכם וקלקיליה.
65 פלסטינים נרצחו על ידי כוחות הכיבוש מתחילת השנה, רבים מהם לוחמי התנגדות ורוב מקרי הרצח התרחשו בגדה המערבית. אינספור התקפות התנגדות על מחסומים, מתנחלים, התנחלויות, חיילים וכוחות פולשים התרחשו גם השנה, המשתרעות על פני כל הגדה המערבית, מאל-חליל ועד ג'נין, התפתחות שהשתלבה עם טקטיקות אגרסיביות יותר של הכובש הציוני. כל זה יצר סביבה שבה האמונה במאבק המזוין כשיטת השחרור העיקרית בולטת כיום בגדה המערבית וכל מי שעומד בדרכו נתפס כאויב ומשתף פעולה. הדבר הוביל למחלוקות חמורות בתוך מפלגת הפתח, המנהלת את הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, שכן ישנה התנגדות רצינית לעמדות הפוליטיות הנוכחיות של קבוצת הפרו-מחמוד עבאס שמנהלת את המפלגה.
בשלב זה רבים עשויים לתהות מדוע אינתיפאדה עדיין לא פרצה וכאן עלינו להיות כנים עם עצמנו ולנתח את המצוקה הנוכחית. ישנן קבוצות חמושות בכל רחבי הגדה המערבית, מהן בבירור חוששים מהצבא הישראלי ומהוות איום הולך וגובר, אך זהו תחילתו של שלב חדש של מאבק מזוין בגדה המערבית. הקבוצות בגדה המערבית, כולל בג'נין, אינן מקצועיות כמו ההתנגדות ברצועת עזה ואין להן גישה לחומרי הנשק הזמינים גם שם. רוב מפקדי ההתנגדות המנוסים בגדה המערבית נמצאים בכלא, כמו זכריה זוביידי, או נהרגו ולכן אין להפריז ברמת הניסיון של ההתנגדות וייקח זמן להתפתח.
בעוד שכוחות ההתנגדות בגדה המערבית הם לוחמים מחויבים ואמיצים, שאינם מפחדים מהמוות אלא מחפשים מות קדושים, הם אינם כוח צבאי מן המניין ודורשים עבודה. חשוב להבין זאת למי שמתחיל למתוח עליהם ביקורת וצריך להבין זאת במקרה ש"ישראל" תפתח במתקפה בקנה מידה מלא שמטרתה להשמיד את ההתנגדות בגדה. אין להם את היתרונות שהיו להתנגדות במהלך האינתיפאדה השנייה, וגם אין להם גישה לאותו כלי נשק, כך שאם הם אכן יסבלו תבוסות בעתיד זה לא אמור לערער את ההתנגדות כולה. זו התנגדות שעושה עבודה מדהימה בהתחשב באילוצים שלה ומחויבת למטרתה, היא גם מצליחה לעורר השראה באנשי הכפרים והערים שהיא מייצגת.
הסיבה לכך שההתנגדות קיימת בעיקר בצפון הגדה המערבית דומה לסיבה שהתקיימה שם בעבר, פחות קל לשלוט בה מבחינה גיאוגרפית מאשר במקומות כמו אל-חליל שבהן בהחלט יש תמיכה ורצון בה. כל עוד מנגנוני הביטחון של הרשות בידיים של שליטים שעובדים עם "ישראל" בתיאום ביטחוני ומסרבים להפנות את רוביהם לעבר הכובשים, המאבק המזוין לא יהיה ברמה שאנו רואים ברצועת עזה, אלא המהפכנים הנלחמים כעת בקבוצות חמושות ברחבי הגדה המערבית הם תחילתו של עידן חדש של מאבק מזוין. אם המאבק המזוין הזה ימשיך לצמוח ולכבוש את לב העם הפלסטיני שהוא מקיף, הוא יסלול בסופו של דבר את הדרך לנסיגה ישראלית מאזורים רבים בגדה המערבית ויהפוך את השטח לגיהנום חי עבור כוחותיו.
נור ניוז